מבוא
הווסת הנה תופעה ביולוגית טבעית שמלווה את מרבית הנשים בעולם כחלק ממחזור הפריון. בד בבד מוענקות לווסת משמעויות חברתיות- 1 תרבותיות, שמחברות אותה לאמונות, לפרשנויות ולפרקטיקות מגוונות. * אנו מבקשות להודות למכללה האקדמית אשקלון על הסיוע לפרסומו של מאמר זה. 1 להלן )ועל 'קצה המזלג'( מספר דוגמאות לתפיסות לגבי הווסת במספר דתות ותרבויות: באיסלם נתפסת הווסת כסוג של חולי, ודם הווסת )אך לא האישה עצמה( נחשב טמא. בזמן הווסת יש איסור על מגע מיני ועל השתתפות בפרקטיקות הדתיות המרכזיות )2008, al et Guterman .)בתום הווסת האישה מחוייבת לעבור טקס טהרה )1999, Maghen 123. p. 2011, Roberts & Dunnavant in .)בנצרות המוקדמת נתפס דם הווסת )כמו הזרע( כחלק מהפונקציות הגופניות ולא הוגדר כחטא. בכנסיות המערבית והמזרחית עדיין קיים ויכוח ארוך שנים על השתתפות נשים בזמן הווסת בטקס ה-Communion( ציון הסעודה האחרונה באמצעות קידוש לחם ויין(, מכיוון שהווסת מייצגת ומדגישה את התוצאות של מה שמכונה "הנפילה מגן-העדן". עד לעת החדשה יחסי מין בעת הווסת נחשבו לחטא חמור המוביל ללידת ילדים נכים או ילדים שהשטן שוכן בקרבם. בערך במאה ה־16 נחלש האיסור: חלק מגדולי הכנסיה הגדירו את המעשה 'חטא בר-כפרה' ואפילו מעשה מוצדק במקרים של 'תשוקה בלתי נשלטת' או 'ריב משפחתי' ),Heinemann-Ranke 1988 .)במיתולוגיה ההינדית נתפסת הווסת כזו המאפשרת לאישה לחוות תשוקה והנאה מינית, אך רואים בה גם כביטוי לטומאה. נשים בווסת מנועות מעבודה, מסירוק שערן, משטיפת גופן וממגע עם מקורות מים או אש )2008., al et Guterman .)אסור להן להיות בקרבת אחרים או בקרבת סמלים ומקומות מקודשים )& Dunnavant in 2007, Nagarajan 123. p, 2011, Roberts .)בתום הווסת נדרשת האישה לקיים טקס שטיפה )1991, Leslie 123. p, 2011, Roberts & Dunnavant in .)בדת הבודהיסטית נתפסת האישה, מעת קבלת הווסת, לטמאה ו'מפלצתית' ומסמלת הרג של יצורים חיים. בשיח הרפואי הבודהיסטי העתיק, דם הווסת נתפס כקיים קבוע ברחם, וכמתערבב עם הזרע הגברי ליצירת העובר. דם זה הוא המזין את העובר, ולאחר הלידה גם עולה אל השדיים ומהווה בסיס ליצירת נתפס העתיקה היוונית בתפיסה(; Leslie, p. 63-77, in Porter & Teich, 1994( האם חלב דם הווסת כעניין ביולוגי. פיתגורס למשל סבר שהווסת היא מנגנון לסילוק דם עודף דרך אזוריו החלשים והפגומים של גוף האישה )1996, Coen-Sasser & Lee .)אריסטו סבר שהווסת היא שאריות עודפות של חומר ההזנה בדם האישה, שגולשות מגופה כשכלי הדם מלאים )45. p, 1988., al et Delaney .)על יחסה של היהדות – נפרט בהמשך. תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת ענבל אסתר סיקורל, סמדר נוי וענבל וילמובסקי 20 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל ככלל, קשה מאוד למיין תרבויות על פי אופי התייחסותן אל הווסת ואל נשים בזמן הווסת, שכן בתרבויות רבות תועדה התייחסות מורכבת ומשתנה עם הזמן. אולם נראה כי למרות קיומן של כמה תרבויות שמעניקות לה משמעות 2 רוב ההתייחסויות התרבותיות מקשרות את הווסת למוות, לסכנה, חיובית, לזיהום, ללכלוך ולטומאה, ומעצבות אותה, גם כיום, כחווייה שלילית מעיקרה Buckly & Gottleib, 1988; Delaney et al., 1988; Johnston-Robledo & Chrisler,( 2009 .)ניכר שהווסת – לצד 'אמיתות' נוספות המוטבעות בגוף האישה, מובנית כעדות מוחשית )'evident self )'לנחיתות ה'טבעית' של הנשים אחד היא זו הבנייה(. Johnston-Robledo & Chrisler, 2011; Porter & Teich, 1994( הביטויים לדרכים שבהן מיוצרת היררכיה מגדרית באמצעות זיהוי האישה עם 'גופניות', 'חומר', 'מוות' ו'כיליון' וזיהוי הגבר עם 'רוחניות', 'תרבות' ו'נצחיות' .)Erchull, 2011; Grosz, 1994; Ortner, 1974; Smith, 2011 :למשל ראו) לקראת אמצע המאה ה־20 זוכה הווסת, בייחוד במערב, לפרשנויות מחודשות בכתיבתן של הוגות וחוקרות פמיניסטיות. הוגות אלה חושפות את האופנים שבהם הווסת שימשה ומשמשת אמצעי פוליטי להכפפתן ולהדרתן של נשים )ראו למשל: 2007, Shail; 2011, Kisling & Bobel .)הן גם מציגות אפשרויות לראיית הווסת בהקשרים חיוביים )ראו למשל: ,Gottleib & Buckly 1988 )ומקשרות אותה לאקטיביזם פמיניסטי אקולוגי )ראו למשל: ,Bobel .)2010, p. 95 המונוגרפיה שלפנינו יוצאת מנקודת מוצא שלפיה הווסת היא ביטוי ייחודי של הגוף הנשי )אם כי לא של כל הנשים(, אך במרבית התרבויות, שדות השיח הדומיננטיים עליה מטעינים אותה – ודרכה את ה'מהות הנשית' ואת ה'נשיות הראויה' - בהגדרות תרבותיות וחברתיות ממשטרות. כלומר, שדות השיח הדומיננטיים סביב הווסת ועליה עושים בה שימוש כהצדקה ל'אמיתות' מסוגים שונים, הן באשר לנשיות והן באשר לשונותן ובדרך כלל לחולשתן 3 ולנחיתותן ה'טבעית' של נשים באשר הן. במאמר זה נבקש, בשלב ראשון, להציג, מתוך מבט ביקורתי פמיניסטי, שני 2 ישנן תרבויות שבהן נתפסת הווסת כאמצעי לריפוי מחלות וחוליים שונים, החל ביבלות, כתמי לידה, טחורים, תולעים וכאבי ראש וכלה במגפות ),Vosselmann; 1988., al et Delaney סגולות לווסת מייחסים אחרות בתרבויות(. 1935, pp. 86-92 in: Buckely & Gottleib, 1988 מאגיות )2002, Strather & Stewart ,)והיא משמשת למשל כשיקוי אהבה );2002, Pedersen 2002, Hassen )וכאמצעי להרחקת שדי נהר ורוחות רעות אחרות. 3 יש לציין שההַ בניה התרבותית-חברתית של הווסת עשויה להיות תלויה בזהות האישה )למשל נשים בגילים שונים, נשים טרנסג'נדריות ותלויה גם בתפיסות של האישה ושל סביבתה ביחס לפריון(. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 21 שדות שיח מערביים דומיננטיים סביב הווסת: השיח המדעי-רפואי )שאפיין את המאה ה־19 ומהדהד גם היום(, והשיח המסחרי-שיווקי )שהתפתח בתחילת המאה ה־20 .)לאחר מכן נציג ממצאים מרכזיים מספרות המחקר העכשווית העוסקת בתפיסות ובאמונות עכשוויות על הווסת, ונתמקד בחוויית הווסת בחייהן של נשים ונערות. בהמשך נציג את הרעיונות המרכזיים המופיעים בכתיבה האקדמית הפמיניסטית על הווסת ונצביע על האופן שבו הם חותרים כנגד השיח הקיים ומציעים אלטרנטיבה פוליטית להתייחסות אליה ואל הגוף הנשי. בחלקה האחרון של הסקירה נתייחס אל הכתיבה האקדמית סביב הווסת שנעשתה בישראל ומתוכה, נראה את מרכזיותו של השיח הדתי-הלכתי על הווסת בשילוב עם תכני השיח המערביים הקיימים והגישה הפמיניסטית המאתגרת אותו. מתוך עיון בכתיבה זו נצביע גם על הצורך במחקר ובכתיבה נוספת על הווסת בהקשריה הישראליים. השיח המדעי-רפואי של המאה ה־19 המאה ה־19 התאפיינה בהתחזקות מעמדם של 'מדעי־האדם' ושל המקצועות הנשענים עליהם, וביניהם מקצוע הרפואה )פוקו, 2008 .)התפיסה הרפואית הדומיננטית באותה מאה אישררה תפיסות שמרניות קיימות לגבי הַ סֵּ דֶ ר המגדרי )והמעמדי( הקיים באמצעות שרטוט מדעי של 'טבעו הביולוגי הבעייתי' של הגוף הנשי. מתוך נאמנות לתפיסות החברתיות המקובלות על טבען העדין והשברירי של נשים מהמעמד הבינוני והגבוה, הוגדרו הנשים בשיח הרפואי כחולניות מטבען וכזקוקות למעקב ולהשגחה רפואית מתמדת. אהרנריך ואינגליש )1990, English & Ehrenreich ,)שמציגות את השיח הרפואי על נשים במאה ה־19 בארה"ב, מראות שאיברי הרבייה של נשים ומחזור הפריון הנשי שימשו מוקד להבחנות הרפואיות על 'שונותן', ולמעשה נחיתותן הפיזית, השכלית והרגשית. כלומר, התפיסה כי הרחם, והשחלות בפרט, הם המוקד ל'מהות נשית' ואחראים לתכונותיה ה'תרומיות' והנאצלות של האישה, ביססה למעשה את תפיסת איברי הרבייה הנשיים גם כגורמים מרכזיים ל'תחלואים' ול'מחלות' הקבועים של נשים. בהקשר זה נתפסה הווסת כראָ יה 4 אך גם לתקינות גופנית )אם כי תחת הגדרות רפואיות מגבילות וממשטרות(, כמקור לחולי, לחולשה, לסבל ולחוסר יכולת תפקודית קבועה. וכך, ה'טבע' 4 למשל, וסת שאיחרה )אפילו בכמה שעות( או דימום שנתפס כחריג היוו 'עדות' רפואית לחסימה בזרימת הדם או ל'עצלותו', וכמות דם 'חריגה' נחשבה כזו שעלולה להוביל להדבקה במחלה של המוח, הכבד, הלב, הקיבה ומחלות אחרות. 22 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל הנשי, לא כל שכן בזמן הווסת, יצר הצדקה לתיוג ולהדרה. בו בזמן, אמונות דתיות ומדעיות מוקדמות, שטענו להשפעה רעה ומסוכנת של נשים בזמן הדימום הווסתי, הנובעת מכוח ההרס והמוות הטבוע בהן, Erchull, 2011, p. 32; Van de Walle & Renne,( הרפואי השיח תוך אל גם הדהדו 2001 )ותורגמו לשפה מדעית 'אובייקטיבית'. כך לדוגמה, בשנת 1878 פורסמו בכתב העת הבריטי המכובד, ה־BMJ( Journal Medical British The )מאמרים שבהם הושמעה טענה שנשים בזמן וסת עלולות לגרום במגען לריקבון של מיני מזונות, לנבילת פרחים ואף לאי יכולת לסדר את השיער כהלכה ),Whelan 1975 .)מאמרים מסוג זה, שמהם הדהדו תפיסות מדעיות, דתיות ועממיות, 5 וגם הם יצרו הצדקה, הפעם בשל "מסוכנות", המשיכו להופיע גם במאה ה־20, להשגחה ולפיקוח על נשים בשל 'הביולוגיה העובדתית' שלהן. תפיסות ההרס והמסוכנות של הגוף הנשי השתלבו גם במספר ספרי רפואה ופיזיולוגיה שנכתבו באותה עת ושעתקו אל תוך השיח הרפואי תפיסות תרבותיות וחברתיות שליליות על 'טבען' של נשים ),Tomlinson; 1987, Martin 1999 .)ברוח המהפכה התעשייתית ו'עידן המכונות', תואר מחזור הפריון באותם ספרים כ'פרויקט ייצור' )שסופו המוצלח הריון ותינוק(. במסגרת זו שורטטה הווסת כ'כישלון במערכת הייצור' ואף תוארה כנמק, כמוות של רקמות וכ'הריסות' של הריפוד הרחמי. תיאור קשה זה בלט מול הצגת ייצור הזרע כ'מרשים ומדהים'. התיאורים מרמזים שמערכת הפריון ייצרה מוצרים שאין בהם צורך, ייצור בזבזני ולא יציב. הווסת משורטטת כדיסאינטגרציה כאוטית של צורה, כחידלון, כמוות וכמשהו 'רפוי, 'מעורטל' או 'מגורש'. התהליך הטבעי של סיום גילאי הווסת זוכה באותם ספרים לייחוסים שליליים כ'בלות' )מכאנית( וכמצב של קלקול ללא תקנה במערכת הייצור ),Martin .)1987 ניכר, אם כך, שהשיח הרפואי על מערכת הפריון בכלל ועל הווסת בפרט, דווקא לנוכח ניסיונו להוות גוף ידע מדעי מוכח ומבוסס, סייע והצדיק את המשך הדרתן של נשים מהמרחב הציבורי ואת השארתן מחוץ למוקדי ההשפעה 5 בשנת 1920 העלה ד"ר בלה שיק את הרעיון שלפיו בדם הווסת מופרשות בקטריות רעילות )"menotoxin )"שמקלקלות יין, ירקות כבושים, לחם וכיוצ"ב ),Gotleib & Buckly 1988 .)מחקרים מסוג זה המשיכו גם בשנות ה־20 ,ה־30 וה־50 של המאה ה־20 וכללו בחינה של השפעת דם הווסת )ושל נוזלים אחרים שמפרישות נשים בזמן הווסת( על צמחים ועל בעלי-חיים )1988., al et Delaney.) ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 23 החברתיים והתרבותיים. תפקידו של השיח הרפואי כגורם המשמר את הסדר החברתי הקיים, מצטייר גם בהקשר לכניסתן הגוברת והולכת של נשים לשוק העבודה הציבורי )11. p, 2011, Smith .)השיח הרפואי בהקשר לעבודת נשים )מהמעמד הבינוני והגבוה( התאפיין בפטרנליזם 'מודאג', ויצא מתוך הנחת־יסוד שלכל גוף כמות קבועה ויציבה של אנרגיה הנדרשת לתפקודו התקין. בשיח רפואי זה נתפסה הווסת כצורכת אנרגיה רבה, ועל כן בעת קיומה מצטמצמת כמות האנרגיה הפנויה שיש באישה. מתוך כך, העסקת נשים בימי הדימום עלולה להביא לפגיעה בהן או לפגיעה באיכות העבודה )2011, Smith; 1968. el.at Chiazze .) הרעיון של חולשה אנרגטית של הנשים, שנשען על יסודות מדעיים-רפואיים לכאורה, סייע לקביעתם של חוקרים וקובעי מדיניות שיש להגביל את צורות ההעסקה של נשים )2011, Smith .) החולשה האנרגטית עולה גם בכתיבה הפסיכואנליטית )שיש כמובן להבחינה מהספרות המדעית-הרפואית המקובלת(. אזכור מסוים של הווסת הופיע כבר בכתיבתו של פרויד )כפי שמופיעה אצל סימון דה־בובואר(. לטענתו, להיות אישה משמעותו לחיות עם פצע נורא בגופה – פצע הסירוס. כשמופיעה הווסת בגיל ההתבגרות, הנערה-האישה מקבלת תזכורת חודשית לפצע, ולמעשה זוהי תזכורת שהיא "קוללה". לכן, האנרגיה הנפשית של נשים מושקעת בטראומה ואין להן את אותה היכולת שיש לגברים ללמוד, לחקור, לפתח קריירה עצמאית או לחשוב חשיבה הגיונית )פרידמן, 2007 ,ע' 35 .) אחדים מממשיכי דרכו של פרויד )ביניהם הלן דויטש, מלאני קליין, נורמן בראון, ג'ודית בארדוויק, קלארה תומפסון, מארי צ'דוויק, קלוד דאגמר דאלי, ואחרים( המשיכו את הכתיבה בנושא, בעיקר תוך התייחסות להשפעות שליליות של הופעת הווסת הראשונה. חוקרים אלו פירשו בדרכים שונות את הקשיים של נשים ביחס לווסת כנובעים מהזיהוי של נשים, את מחזור הווסת עם הנשיות, שלגביה יש להן תחושות אמביולנטיות ),Gottleib & Buckley 1988 .)בשנים מאוחרות יותר התפתחה כתיבה פסיכואנליטית פמיניסטית אשר שילבה ביקורת על תפיסות חברתיות של הווסת, דוגמת עבודתה של קריסטבה שתוצג בהמשך. רעיונותיו של פרויד, שהוצגו ב־1909 בארה"ב, הדהדו בתרבות הפופולרית האמריקנית ועיצבו מחדש את תפיסת הניהול הראוי של חיי הרגש, דרך שיח טיפולי ששלט בנוף התרבותי האמריקני של המאה ה־20 .שיח זה התמקד בתפקידו של התת־מודע בקביעת מסלול החיים, במיניות האדם כמקור מרכזי 24 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל לתשוקות ובתפקידה של המשפחה בעיצוב נפש האדם ואחריותה למרבית הפרעותיה )אילוז, 2008 ,ע' 21 .)כך עיצבה התרבות את אופן הביטוי ואת אופי הרגשות הראויים גם בהקשר של הווסת, שהוצגה בחלק מהכתיבה הפסיכואנליטית כמעוררת תחושת אשמה שהודחקה ו/או כנחווית כעונש על 'חטאים איומים' מהילדות המוקדמת. היו אף פסיכואנליטיקאים שסברו שהופעת הווסת בפעם הראשונה עלולה להתקשר למזוכיזם או ל"אוננות .)Delaney et al., 1988( "מורבידית על פי פרשנויות פסיכואנליטיות נוספות, דם הווסת עלול להוות, עבור הנערה תזכורת )לא מודעת, כמובן( לכישלונה הכואב בילדותה המוקדמת להשיג איבר־מין זיכרי, תזכורת שאף עלולה להחזיר את הפחדים המוקדמים מסירוס )או שהיא מהווה סימן לסירוס( )1988., al et Delaney.) עבודתה המוקדמת של הפסיכואנליטיקאית מארי צ'דוויק ),Chadwick 1932 )הצביעה על הפחדים של הנערה המלווים את הווסת הראשונה. הנערה מתחילה להתבייש בגופה המתפתח, ועלולה להאמין שהיא פצעה את עצמה, חלתה במחלה חשוכת מרפא, או נענשה על ידי כוח עליון על מעשים בלתי הולמים. בהמשך טענה הפסיכואנלטיקאית מלאני קליין )1932, Klein )כי הווסת מחוברת חיבור לא מודע להפרשות הצואה והשתן היוצאות מאותו האזור בגוף, וכך מיוצרת אצל הנערה תחושה של גועל )1988., al et Delaney .) פרשנות נוספת הציעה הלן דויטש )1925, Deutsch )שסברה שהווסת נחווית כאירוע משמעותי וקשה כיוון שלראשונה בחייה עומדת הנערה מול הפונקציה הכפולה שלה כיצור מיני וכאחראית לרביית המין האנושי. אם תקבל עליה את זהותה המינית והרבייתית, היא תמשיך את התבגרותה החברתית והמינית בצורה נורמלית, אך אם היא תתנגד לה, סביר שתחווה קשיים רגשיים בהתפתחות זהותה. לפי דויטש, ולאחריה גם לפי אריקסון, הופעתה החודשית של הווסת מזכירה לנערה גם את 'אובדן הילד' ומחזירה אותה לחוויה של כישלון לממש את זהותה ה'אימהית'. דלייני ועמיתותיה מצביעות על כך שחלק מהכתיבה הפסיכואנליטית מתמקד ב'תרומת האם' לחוויית הווסת של ילדתה, בייחוד .)Delaney et al., 1988, pp. 75-77( הווסת כלפי וגועל דחייה של תחושות רעיונותיו של פרויד, ממשיכיו וממשיכותיו, שאומצו ונקלטו בקרב סוכנים חברתיים של הממסד האקדמי, הרפואי והספרותי, שווקו על ידם בתרבות הפופלארית. הפרידגמה הפרודיאנית מילאה תפקיד מפשר בין הרפואה המדעית לרפואת הנפש. יכולתה לגשר בין תחומי ההתמחות של הפסיכולוגיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה מצד אחד, לבין התרבויות הגבוהות והנמוכות מצד ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 25 שני, אפשרה לה להטביע את חותמה על התרבות האמריקנית בזירות השונות ובייחוד בתחום הקולנוע וספרי ההדרכה )אילוז, 2008 ,ע' 26 .) אפשר שהפרדיגמה הפרוידיאנית, שכאמור העצימה את תפיסת החיבור שבין הנפשי לגופני, השפיעה גם על המחקר סביב הווסת. רופא בשם גרייבס, למשל, ביקש לבחון, בעזרת נתונים סטטיסטיים, אנומליה פסיכו־פיזית סביב זמן הווסת. גרייבס אף מצא שיעור לא פרופורציונלי של נשים עם 'נטיות 6 לפשע או להתאבדות' שהיו בזמן הווסת כאשר עברו עבירה או ניסו להתאבד .)Graves, 1913( החל משנות ה־30 של המאה ה־20 התגבר זרם המחקרים רפואיים שהתמקדו בתחושות פיזיות ונפשיות של נשים לפני הופעת הווסת, במה שהוגדר בתחילה כ"תסמונת מתח טרום וסתי" )Tension Premenstrual ) ובהמשך, בשנות ה־50 ,התקבע בשם "תסמונת טרום וסתית" )Premenstrual Syndrome( )1964, Dalton ,)או בקיצור PMS .בתחילה הוגדרה התסמונת כמצב פיזיולוגי - תופעה של אגירת נוזלים המובילה לנפיחות, בעיקר באזור השדיים והבטן, המלווה במתח. עם השנים נהפכה ההגדרה לחוויה סמויה מן העין של מתח או "קונסטלציה של מצב רוח, התנהגות ו/או סימפטומים פיזיים )Association Health Mental National ,אצל גיל, 2010 ,)בימים שלפני הווסת ול'תסמונת רפואית ופסיכיאטרית' רבת־פנים, הכוללת יותר ממאה 7 סימפטומים אפשריים שעלולים להתרחש בשבועיים הסובבים את הווסת, התסמונת בהגדרת העמימות(. Chrisler & Caplan, 2002; Kissling, 2006, p. 42( מאפשרת לנשים רבות לזהות בתוך עצמן סימפטום זה או אחר ולאבחן את עצמה כסובלת מהתסמונת. במקביל, החברה רואה בכלל הנשים סובלות פוטנציאליות )אם לא בפועל( מ-PMS ,ומכאן, לא יציבות במבט כוללני .)Smith, 2011( בעוד שבעולם המערבי, התסמונת מובנית במבט פטריארכלי כ"מחלה" )גיל, 2010 ,)התסמונת הקדם־וסתית היא, לפחות בחלקה, תלויית תרבות, 6 ספרות מחקרית מאוחרת יותר ניסתה לבסס את הקשר בין מהלך המחזור החודשי לבין מעורבות בתאונות דרכים )1960, Dalton.) 7 הסימפטומים מגוונים ביותר וכוללים, בין השאר, כמיהה למזון מתוק או מלוח, עצירות או שלשול, כאבי שרירים, פצעונים, ירידה או עלייה ברמת האנרגיה, עצבנות, מתח, חרדה, עצב, דכדוך, תחושת חוסר שליטה, נדודי שינה ושינויים בחשק המיני, קשיים בריכוז, בשיפוט המציאות, בקואורדינציה, ירידה ביעילות תפקודן ובהישגיהן. רבים מהסימפטומים המתוארים בספרות דומים לתופעות של לחץ נפשי )stress ,)חרדה .)Chrisler & Caplan, 2002( ודיכאון 26 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל והדעת נותנת שהיא תוצאה של תהליכי המדיקליזציה בתרבות המערבית, כפי 8 אושר ופרץ שמלמד היעדרה בתרבויות כגון סין, הונג קונג, הודו ואחרות. )2011, Perz & Ussher )ערערו על הגדרת ה-PMS כתסמונת ייחודית וקבועה והראו כי שינויים קדם־וסתיים הם תוצר של תהליך דינאמי של משא ומתן, שבו נשים הן סובייקטים פעילים ולא רק סובלות פסיביות. נציין שהכתיבה הפמיניסטית לא שוללת ממצאים מחקריים ספציפיים על התחושות המקדימות את הווסת, ובוודאי שאינה שוללת חוויות סובייקטיביות של נשים לפני הווסת ובמהלכה. יחד עם זאת, ראוי להבין כיצד השימוש בפרקטיקה של הגדרת התסמונת ממשטר את גופן של נשים. כך לדוגמה, מחקרים נוטים להתמקד במאפיינים שליליים ולהתעלם מקיומן של נשים המדווחות על תחושות חיוביות לפני הווסת, כגון יצירתיות, פתיחות רגשית וכדומה )25. p, 2002, Lee .)השיח החברתי על ה-PMS מושפע גם הוא מהשיח הרפואי ומעצב את ההורמונים הנשיים כבעלי כוחות־על בעלי פוטנציאל להפוך נשים 'נעימות' למפלצות זועמות חסרות רסן המסוגלות להרוס את הקריירה שלהן, את משפחתן ואף להוות סכנה של ממש לחברה. כך מכוונות נשים לא להביע מנעד של רגשות משום שהתנהגותן מוסברת שוב על ידי הביולוגיה של גופן. מסרים אלה עלולים לעצב את החוויה שלפני הדימום כבעיה רפואית ולעתים אף כהפרעה פסיכיאטרית )2002, Caplan & Chrisler .) לראָ יה, המהדורה הרביעית של ה-DSM אף מגדירה הפרעה קדם־וסתית )Disorder Dysphoric Premenstrual ,)המכונה גם ,PMDD כתסמונת מובחנת 9 אשר ממנה סובלות %3%-5 מהנשים. מה-PMS, ההבניה התרבותית-חברתית של המעגל ההורמונלי הנשי נמשכת גם היום, וכנראה אף ביתר שאת. כך, כתבי־עת אקדמיים )בייחוד בתחומי הפסיכולוגיה והשיווק( מציגים מחקרים על השפעות השלב במחזור החודשי על העדפות 8 לדוגמה, שוסטק )1981, Shostack )בחנה את קיום התסמונת בקרב נשים משבט הקונג ומצאה כי אף שדגימות הדם שלהן, שנלקחו לפני הווסת, לימדו על קיומם של שינויים הורמונליים הידועים בספרות המדעית המערבית ככאלה שתורמים לתסמונת, הנשים לא ביטאו סימפטומים פיזיולוגיים או רגשיים הקשורים ל-PMS . 9 הביקורת הפמיניסטית טוענת כי בחינת הסימפטומים המגדירים את ההפרעה מלמדת שהם מקבילים לסימפטומים של ה-PMS .מכאן עולה הביקורת על הגדרתה של ההפרעה החופפת לתסמונת בתוך ה-DSM ולתיוגן של נשים רבות כבעלות הפרעה )& Chrisler .)Caplan, 2002 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 27 הטעם של נשים, על רמות הטוסטסטרון של גברים הבאים איתן במגע ואף על הסיכוי של אישה – על־פי השלב במחזור - להיות קורבן לאונס )לדוגמה: מחקרים, לכאורה(. Miller et al., 2007; Miller & Maner, 2010; Cantú et al., 2014 אלו מציגים ממצאים אובייקטיבים ואין בהם אמירה חברתית אלא התייחסות ביולוגית, רפואית ו/או צרכנית. אך נראה שההנחה הבסיסית המובילה אותם היא של שליטת ההורמונים הנשיים על האישה ועל הסובבים אותה.10 החיזוק לתהליך המדיקליזציה של הווסת נמשך בשנות ה־60 ,עם פיתוח הגלולות למניעת הריון.11 מכיוון שהגלולות מאפשרות קיצור והפחתה של הווסת, הסדרת מועד הופעתה והפחתת מקצת התופעות שיכולות להתלוות אליה, הן הפכו אט־אט – יחד עם פיתוחים כימיים אחרים - לאמצעים המאפשרים שליטה על הווסת )5. p, 2009, Freidenfelds .)בהקשר זה חשוב לומר שבממסד הרפואי היו וישנם רופאים וחוקרים המעודדים ומקדמים את הדיכוי הכימי של הווסת עד להעלמתה כמעט, תוך הצגת נימוקים שנויים במחלוקת.12 נציין שהשיטות הכימיות לדיכוי הווסת מעוררות תגובות מעורבות: מצד אחד, תמיכה )של רופאים וגם של נשים ותנועות פמיניסטיות ליברליות( בנוחות בניהול הגוף, ומצד שני, נשים ותנועות פמיניסטיות עכשוויות רואות בעיכוב הווסת פגיעה בהתנהלות הטבעית והבריאה של הגוף והעמקת תהליכי המשטור של נשים באמצעים רפואיים ),Kisling & Bobel .)2011; Jones, 2011; Repta & Clarke, 2011 השיח הרפואי סביב דיכוי הווסת מתאפיין ברטוריקה שיווקית של 'בחירה', אולם(. Johnston-Robledo et al., 2006, p. 357( 'חופש'ו' נוחות', 'עצמאות' הקדים אותו, כבר בשלהי המאה ה־19 ,השיח השיווקי סביב ניהול הווסת בהקשר ל'מוצרי ההיגיינה הנשית' )2008, Vostral.) חדירת "המבט העסקי-שיווקי" והתהוותו של שיח צרכני סביב הווסת ראשית המאה ה־20 מתוארת על־ידי שייל )78. p. 2007, Shail )כתחילתו של עידן ה"מודרניות הווסתית" )Modernity Menstrual ,)שבו נשים באירופה 10 מעבר לכך, מחקרים מסוג זה עלולים לתרום להצדקה של אלימות כלפי נשים, למשל בשל העוררות המינית אצל גברים שהן 'אחראיות' לה. 11 הגלולות תרמו להפחתת מספר ההריונות, וכפועל יוצא הובילו להגדלת מספר מחזורי הדימום. כך הן גם תרמו להנכחת הדימום כחלק מתפיסת הגוף הנשי )1981, Harrell.) .Johnston-Robledo et al., 2006; Repta & Clarke, 2011 :למשל ראו בנושא להרחבה 12 28 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל ובארה"ב תופסות את השימוש באמצעים ל'היגיינה הנשית' כחלק בלתי נפרד מחוויית הווסת ולמעשה מ'ניהול הווסת' ),Shail; 1994, Lears; 1993, Brumberg בטבורה קשורה הווסתית המודרניות(. 2005; Strange, 2005; Vostral, 2008 למעבר לייצור תעשייתי של מוצרי וסת ולהופעת השיח העסקי-שיווקי כשיח הדומיננטי סביב הווסת. נציין כי התחבושות לספיגת הווסת )שנרשמו כפטנט בארה"ב ב-1892 ובאנגליה ב-1893 ,)שווקו אחרי מלחמת העולם הראשונה תוך מיתוגן כאביזרים מודרניים איכותיים )2007, Shail .)תנופה של ממש לשיווק התרחשה במלחמת העולם השנייה, שעד אליה השתדלו נשים רבות להיעדר מעבודתן בימי הווסת. בעת המלחמה נעשתה עבודת הנשים לבעלת חשיבות לאומית, וכך החלו )בארה"ב( לגבש תכניות לחינוך נשים להמשך עבודתן בימי הדימום. בשנים אלו מותגו מוצרי הווסת כחיוניים לבריאות, לתנועה החופשית במרחב ולניהול הגוף כדי שיותאם ללוח־הזמנים של העבודה התעשייתית ),Vostral .)2008, pp. 5-6, 109 תעשיית מוצרי הווסת נכנסה באותה תקופה באופן פורמלי גם למערכת החינוך האמריקנית, דרך שיעורי חינוך מיני שהתווספו למערכת. אמנם הוראת הנושא הוטלה על המורים, אולם התעשייה הבחינה בשעת הכושר השיווקית הטמונה בדבר, וכך, ב-1941 הוציאה 'טמפקס' )ואחריה חברות נוספות( 'מדריך למורה', וכן הציעה שירותי הדרכה לחינוך מיני, תחילה בקולג'ים ובהמשך גם בבתי־ספר תיכוניים ויסודיים. ההדרכות כללו סרטונים ודוגמיות של מוצרי החברה. 'קימברלי קלארק' אף הגדילה לעשות וגייסה את אולפני דיסני ליצירת סרטון המלמד על הווסת הראשונה ועל משמעותה כהתחלה של חיי אהבה ופוריות )53. p, 2008, Freidenfelds .)כך התרחבה לכאורה הנראות וה'נורמליות' של הווסת.13 מחקרים רבים, בייחוד אלה המתייחסים לארה"ב,14 בוחנים את המסרים המועברים בשיח השיווקי.15 המחקרים מלמדים כי הווסת מובנית בשיח 13 גם כיום ממשיכה 'מחלקת החינוך' של טמפקס בפרוייקט החינוך שלה בבתי־ספר רבים בארה"ב, וחברות היגיינה נוספות מציעות פרויקטים דומים )2001, Charlesworth.) 14 הדעת נותנת שהעיסוק הנרחב בשיח השיווקי דווקא בארה"ב קשור להיותו )של השיווק בארה"ב( גורם דומיננטי בהבניית הווסת וחוויית הווסת בקרב נערות )ראו לדוגמה: .)Costas et. al., 2002; Marvan et al., 2006 Berg & Block, 1993; Block & Berg, 1993; Charlesworth, 2001; Erchull, 2011; Havens & :למשל 15 .Swenson, 1988; Merskin, 1999; Raftos et al., 1998; Simes & Berg, 2001 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 29 השיווקי בעיקר כבעיה רפואית או כמשבר היגייני מביך הדורש הסתרה יסודית וזהיר שיטתי ניהול ומחייב, 16)Roberts, 2004; Schooler et al., 2005( ומוקפדת כדי למנוע את ה'בושה' שתיגרם אם, בשל 'אבטחה לקויה', יתגלה הדימום )2001, Berg & Simes .)בנוסף, מחקרים הראו שחלק ניכר של מהפרסומות מתאפיין בהגפנה ובאובייקטיפיקציה של נשים, שמוצגות בהן כאובייקט Block Coutts & Berg, 1993; Erchull, 2011; Havens &( מיני או דקורטיבי .)Swenson, 1988; Lindner, 2004; Raftos et al., 1998 אפשר לומר כי השיח השיווקי החליש לכאורה את הטאבו על הווסת, כיוון שהנכיח את קיומה ומיתג אותה ככלל־נשית. בו בזמן הציג השיח הזה את הווסת כגורם שניתן להעלים אותו ושאינו צריך להשפיע על חיי האישה המודרנית )ובכך אפילו להקביל את חייה לאלו של גברים(. אולם, אמירות אלו שימרו את הטאבו סביב הווסת כיוון שהוא ממוקד ב'התמודדות' עם נראותה. שייל אף טוען שהשיח השיווקי מחדש תפיסות רפואיות מוקדמות יותר, שלפיהן נשים הן 'יצרניות פסולת' ש'מטבען' דולפות ואינן יכולות להכיל את נוזליהן ולשלוט בהם, ולכן הן בעלות פוטנציאל מתמיד לזיהום הסביבה. כך משמשת הווסת לא רק כאמצעי להבחנה ביולוגית אלא גם ערכית ),Shail .)2007 לסיכום, המחקרים שהתמקדו בשיח השיווקי של מוצרי ה'היגיינה הנשית' מלמדים על שחזור מסרי השיח הרפואי באשר לגוף הנשי ה'בעייתי' בד בבד עם דיון באפשרות המוענקת לנשים לשלוט בגופן ולהסתיר את נחיתותו. שיווק מוצרי ההיגיינה הבטיח לנשים "חופש" מהצורך להסתגר בבית כדי להסתיר את מה שלא היה ניתן להסתיר בעבר. עם זאת, האפשרות להסתיר את הגוף ה'בעייתי' נהפכה במהרה לדרישה מנשים לניהול עצמי של הגוף המודרני באמצעות הסתרה מוחלטת של דליפותיו המגונות. אמונות, תפיסות והחוויה של הווסת – מחקרים ב'שדה' בד בבד עם הכתיבה המחקרית והשיח על התפיסות החברתיות של הווסת, קיימת כתיבה מחקרית נרחבת מאוד שמתמקדת בתפיסות, באמונות ובהתייחסויות עכשוויות לווסת ולחוויותיהן של נשים ביחס אליה. אי אפשר, Erchull et al., 2002, Freidenfelds, 2008; Merskin,( שינוי של מסוימת מגמה נראית, זאת עם 16 1999 .)מרסקין למשל מצאה כי בין השנים 1987-1997 חל מעבר מהמסר של "משבר הגייני" למסר של "ניהול עצמי". 30 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל כמובן, במסגרת זו, להתייחס למכלול הממצאים מהספרות.17 עם זאת ניתן לומר שגם כיום יש נוכחות משמעותית, חוצת גבולות תרבותיים וחברתיים, לתפיסות שליליות סביב הווסת וסביב נשים בווסת. וכך, הווסת מקושרת גם כיום, הן אצל נערות ונשים רבות והן אצל גברים רבים, לחוסר ניקיון, ללכלוך, לטומאה, לגועל, לחוסר שליטה עצמית ול'סכנת זיהום'. תפיסות אלה תורמות לתיוגן השלילי של נשים, פוגעות בביטחונן ובדימוין העצמי, בחוויית גופן, בחוויית מיניותן וכן בסיכויי התפתחותן.18 נראה שהתפיסות והאמונות סביב הווסת מושפעות במידה זו או אחרת מגורמים שונים, וביניהם האמונה הדתית והמוצא האתני, הערכים והנורמות הנהוגים בקהילה ובמשפחה הרחבה יותר, הרכבה של המשפחה ומצבה הכלכלי, גיל הווסת הראשונה של הנערה וכן משאביה האישיים. כך למשל, הוסטר ועמיתיה )2003., al et Hoerster )מצאו שסטודנטיות ממוצא הודי חוות את הווסת כטבעית יותר וכפחות מטרידה מחברותיהן האמריקניות; דונוון ורוברטס )127. p, 2011, Roberts & Dunnavant )מצאו שנשים שמגדירות עצמן דתיות )יהודיות, הינדואיסטיות ומוסלמיות( חוות את הווסת כמביכה וכמגבילה אך גם כמעצימה יותר, לעומת חברותיהן החילוניות; ווייט ),White 2011 )מצאה שנערות אמריקניות לבנות ממשפחות מבוססות מגלות ידע רב יותר ומוכנות גבוהה יותר לקראת הווסת לעומת חברותיהן האפרו- אמריקניות או חברותיהן שהכנסתן נמוכה יותר; לי )2009, Lee )מצאה שנשים שמוצאן ממשפחות שמרניות, או כאלו שקיבלו את הווסת הראשונה בגיל צעיר יחסית, חוו אותה )גם לאחר מספר שנים( כמביכה ומביישת יותר; זכו כי שחשו, שנערות מצא( Teitelman, 2004, in: Lee, 2009, p. 617( וטייטלמן להכרה ביכולותיהן האינטלקטואליות או היצירתיות, חוו את הווסת הראשונה כחוויה חיובית יותר מאחרות.19 17 בין השאר, גיליון של כתב העת Roles Sex ,שיוחד למאמרים עדכניים בהקשר לחוויית הקשורות בווסת, לאמונות ביחס אליה ולהתייחסויות חברתיות כלפי נשים בווסת יצא לאור בשנת 2013 .למאמר נוסף שבו הוצגה סקירה מחקרית נרחבת ראו: 2009, Lee. Chrisler & Caplan, 2002; Johnston-Robledo & Chrisler, 2011; Heard & Chrisler, :למשל ראו 18 1999; Houppert, 1999; Kowalski & Chapple, 2000; Roberts et al. 2002 Anson, 1999; Benjet & Hernandez-Guzman, 2002; :לדוגמה ראו נוספים למחקרים 19 Bramwell et al., 2002; Brooks-Gunn and Ruble, 1980; Freidenfelds, 2008; Orringer & Gahagan, 2011; Luisa et al., 2005; WHO, 1981 in Marvan & Trujillo, 2010, p. 54; Uskul, .2004 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 31 מחקרים רבים שעסקו בחוויית הווסת התמקדו בווסת הראשונה )Menarche )בשל ממצאים שלפיהם, לאופן שבו היא נחווית חשיבות גדולה בגיבוש התפיסה העצמית העתידית של הנערה ותפיסת גופה )et Marvan 2006., al .)סיבה נוספת לכך היא ממצאים המראים שחוסר הדרכה ומוכנות לקראת הווסת הראשונה מנציח אמונות שגויות והופכים את הנערה לפגיעה יותר לגילויים של גישה שלילית לווסת, לחווייה של בושה, לדימוי עצמי נמוך ולסיכון מוגבר למחלות מין והריונות לא רצויים )2011, White .)בהמשך לכך, מחקרים רבים הראו שחלק ניכר מהנערות זוכרות את הווסתות הראשונות כחוויה שלילית. לי )2009, Lee ,)שסקרה מחקרים רבים בנושא, הצביעה על שלוש תימות מרכזיות שמופיעות בסיפוריהן של נשים ונערות בהקשר לחוויית הווסת הראשונה: תימה שעיקרה בושה ואף השפלה - בשל גופן ה'מלוכלך', ה'מזוהם', ה'מזהם' והדולף ללא שליטה; תימה של צורך עז ודוחק להסתיר את העובדה שהן חוות וסת, ולעתים אף חרדה מפני האפשרות שתתגלה; ותימה של חוויה שלילית את גופן בהקשר של התבגרות מינית ומיניות. הממצאים מלמדים שסביב חוויות שליליות אלה את גופן, מופנמים אצל נערות ונשים דיכוי והכפפה מגדרית ומינית. הן לומדות, לכאורה מתוך רצון עצמי, למשמע את עצמן על פי הסדר החברתי, המגדרי והמיני ה'מקובל', ואצל מקצתן המשמעות היא הפנמה של מבט גברי שעיקרו חיפצון מיני. נראה שהחווייה השלילית המלווה את הווסתות הראשונות קשורה לממצאים שעל־פיהם חלק ניכר מהנערות אינו זוכה להדרכה על הווסת אשר מתאימה לצרכיהן. וייט למשל )2011, White )מצאה שעיקר המידע המקדים שאליו נחשפו נערות אמריקניות לבנות ואפרו-אמריקניות היה פרסומי. כפי שהראינו לעיל, שיח ה'הדרכה' הפרסומי מציג את הווסת כ'משבר היגייני הדורש 'העלמה', ובחלקו גם מחפצן נשים ומייצר אותן כאובייקט מיני. באשר להדרכה ספציפית מאימן, מצאו קוסטוס ועמיתיה )2002., al et Costos )שמעל מחצית ממאה נשים שאותן ראיינו, לא זכרו שקיבלו הדרכה אימהית לפני הווסת הראשונה. בנוסף, נשים שזכרו הדרכה תיארו אותה בדרך־כלל כמלווה במסרים שליליים וממוקדת בהנחיות ביצועיות - ללא התייחסות לצרכיהן הרגשיים. במחקרים נוספים נמצא שאימהות רבות חשות שאין הן מוכנות מספיק להעלות את הנושא ולשוחח עליו עם בנותיהן ):in, 1999, Houppert; 1997, Brumberg 2011, White .)סביר להניח שהקושי של אימהות להדריך את בנותיהן נובע ממסרים דומיננטיים של בושה, השתקה והסתרה, שאליהם נחשפו בנעוריהן. כך משועתק המבנה הפטריארכלי-מיזוגני מדור אחד למשנהו. 32 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל עם זאת, מחקרים שנערכו בעשור האחרון מלמדים על התפתחות חיובית ביחס למסרים על הווסת ועל חוויית הווסת. כך למשל, במחקר שבו השתתפו מאה וחמישים סטודנטיות אמריקניות צעירות ושהתבסס על כתיבה חווייתית, מצאה לי )2009, Lee )ירידה בעוצמתו של שיח הדיכוי על הווסתות הראשונות. בה בעת לי הציגה דגש על חווייה חיובית של הווסת - ציפייה לקראת הווסת הראשונה, חווייה של בריאות, שמחה בתהליך התבגרות והתלהבות מהתפתחות הגוף הנשי ומההצטרפות 'למועדון הנשי'.20 לי סוברת שהתפתחויות חיוביות אלה קשורות למסרים חיוביים יותר ביחס לווסת, המועברים לנערות מאימותיהן וכן ממערכת החינוך. לי גם מצאה שכשליש מהסטודנטיות זכרו את חוויית הווסת הראשונה באדישות ובריחוק, כ'עובדה ביולוגית לא משמעותית שקורית לכל אישה ושאין מה להתרגש ממנה'. לי סוברת שתגובה זו קשורה אולי, אצל מקצת הסטודנטיות, להכנה מוקדמת שעברו בקשר לווסת. אפשר גם שהריחוק הרגשי הבולט מעיד דווקא על הפנמה עמוקה של הנורמות המקובלות, שעיקרן דרישה ל'ניהול שקט מוקפד'. השטחת החווייה מבטאת כך ריחוק והזרה עצמית.21 ייתכן שכל אלה מתאפשרים היום ביתר קלות בשל הפיתוחים הטכנולוגיים הבלתי פוסקים של 'אמצעי ההגנה הסניטרית' ששיווקם מדגיש שוב ושוב 'העלמה' ואף 'ניטרול' של כל סממן חושי לקיום הווסת. ביקורת החושפת את שדות השיח הדכאניים סביב הווסת והמציבה גם סדר יום חדש לחווית הווסת, עולה בכתיבה הפמיניסטית, בייחוד מאמצע המאה ה־20 . הכתיבה הפמיניסטית בהקשר לווסת החל מאמצע המאה ה־20 ,וכחלק מהגל השני של הפמיניזם, החלה כתיבה פמיניסטית ביקורתית, שמבקשת לחשוף את מנגנוני הכוח העומדים בבסיסם של תכני השיח הדומיננטיים סביב הווסת ושואפת לפרקם. את תחילת הכתיבה 20 מחקר זה מצטרף, כאמור, למספר מחקרים שאכן הציגו גם חוויות חיוביות בקשר לווסת הראשונה. כך למשל, דונובון ורוברטס מצאו שחלק מהנערות חוות את הווסת כחווייה שקשורה לרוחניות וכן כחווייה של עוצמה ושל שליטה נשית, ופינגרסון ),Fingerson 2006 )מצאה כי למרות העובדה שבשנים הראשונות של הווסת חוות נערות רבות בושה ומבוכה, עם הזמן, כשהן חוות אותה כמשותפת להן ולחברותיהן, הן מייצרות סביבה סולידריות נשית והן חוות אותה כמעצימה. Goldenberg et al., "Terror Management", 2000. In:'( "הפחד ניהול "לתיאוריית בהמשך 21 ,32. p, 2011, Erchull )אפשר גם להציע פרשנות נוספת, שלפיה האובייקטיפיקציה של הגוף מבטאת מאמץ )לא מודע( להרחקת המודעות מסופיותו של הגוף. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 33 הזו אפשר לראות בספרה פורץ הדרך של סימון דה־בובואר המין האחר, שבו היא טוענת שהחברה מציגה את הווסת כסממן לנשיות, אולם סממן זה מקושר להגבלה ולנחיתות. כך לומדת הנערה לראות בווסת, ומכאן בנשיותה, מקור לבושה ולגועל: "גופה נתפס כמלוכלך, טמא, ובזמן הווסת עליה לנקות עצמה, .)De Beauvoir, 1988 [1949], p. 340-1( "הגבר בשביל עצמה את ולטהר להכשיר הכתיבה הפמיניסטית של שנות ה־70 וה־80 המשיכה את הביקורת על ההבחנה האנליטית והערכית שיצרה הפילוסופיה המערבית הדואליסטית בין כל מה שהיא הגדירה כ'טבע' )'חומר'( ולפיכך נתפס כ'נחות', לבין כל מה שמוגדר כ'תרבות' )'רוח'( ונתפס כ'נאצל' );1974, Ortner; 1983, Hartsock .) הביקורת הצביעה על השימוש הפוליטי-כוחני בדיכוטומיה הלכאורה 'אנליטית-ניטראלית' המצמידה לגבר מערך דימויים חיוביים )סדר, יציבות, רציונליות ושליטה עצמית(, ולאישה מערך דימויים הופכי )חוסר סדר ויציבות, חוסר רציונליות והעדר שליטה עצמית(. האנתרופולוגית הסטרוקטורליסטית מרי דאגלס )2004, 1966, Douglas ) האירה את הרעיון של הגפנת נשים וסימון הפרשותיהן כ'סכנה'. בספריה הציגה דאגלס הבחנה דיכוטומית בין "טומאה" ל"טהרה" המושרשת, בין השאר, בשיח התרבותי הדומיננטי על הווסת. דאגלס רואה את קטגוריית הטומאה כמקבילה לקטגוריית הלכלוך, וקשורה ל'דבר שאינו נמצא במקומו הנכון', ולפיכך חורג מגבולותיו. הטומאה בעצם קיומה מערערת את הסדר ה"טהור" – היציבות החברתית )1966, Douglas .)הפרשת דם הווסת אל מחוץ לגבולות הגוף מגדירה אותו כטמא, ואת האישה כנמצאת במצב מעבר, אשר בתרבויות רבות, מתקשר עם סכנה. אנשים הנמצאים במעברים נחווים כמסוכנים לעצמם ולאחרים. דאגלס טענה כי אף על פי שכל ההפרשות האנושיות מסמלות סכנה ליציבות החברתית, הפרשות המין, ובייחוד מאברי המין הנשיים, נתפסות כמזהמות ומלוכלכות יותר מהפרשות אחרות, כאיום עד כדי מוות, שמטיל הגוף הנשי על סביבתו. זאת משום שדם הווסת אינו מופרש בטעות או באופן שרירותי )כדם של פציעה(, ולכן מוגדרת האישה בווסת כטמאה והרחקתה מהקולקטיב מוצגת כפעולה להגנת הקבוצה )153. p, 1966, Douglas.)22 התגובה החברתית לטומאה כוללת איסורים המופנים אל האישה, אשר מטרתם להגן על הקולקטיב מהסכנות שבדם זה. 22 דאגלס המשיכה וטענה כי בחברות רבות בעולם גברים הם העורכים טקסי הקזות דם: ציד, לחימה ודומיהם. הדימום הווסתי הוא אולי המקרה היחיד שבו נשים מדממות באופן נורמטיבי ושגרתי ומהוות בכך אנומליה סמלית. 34 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל חוקרת התרבות, הפסיכואנלטיקאית והסמיוטיקאית ג'וליה קריסטבה ממשיכה את השיח של דאגלס על הפרשות הגוף כאיום שמטיל הגוף הנשי על סביבתו. בספרה כוחות האימה: מסה על הבזות,23( 2005 )טוענת קריסטבה כי מאחורי פולחני ההיטהרות מפני הווסת מסתתרים אימה מפני האישה ופחד מפני עימותים עם הנשי. ערעור מכיוון נוסף מציעה קריסטבה כאשר היא מתמקדת באופן שבו החברה דורשת מנשים לייצר או לעצב את גופן כהגון, נקי, ראוי, מציית ושומר על הכללים. טענתה המרכזית היא שמחירו של דימוי גוף כזה הוא רגשות החרדה, הגועל והדחייה שאנו חשים בפגישותינו עם חומר - דימוי או פנטזיה - שמקורו בשולי הגוף, ב'אזור הגבול'. גבול זה שבזכותו נשמר הניקיון, שברירי במיוחד משום שהוא מציב איום מתמשך על האני בעצם קיומו: זיהום או פירוק קו הגבול יפרק גם את הסובייקט. את אזור הגבול ומה שמעבר לו מגדירה קריסטבה כבזות )Abject ,)ובה בעת הוא דחוי ומקור למשיכה מצד הסובייקט. זהו אזור בלתי נלאה וחסר החלטיות, בפנים ובחוץ, ולנוזלי הגוף ולהפרשותיו יש בו תפקיד מרכזי. הבזוי מורה על מה שהורחק מהגוף כהפרשה והפך ל"אחר" )2005 ,ע' 9 .)היות ומקור ההפרשות הוא בגוף עצמו, הגוף מכיל חומרים "בזויים" שעתידים להיות מופרשים. רעיון זה מוביל לתיעוב של מה שנמצא בתוך הגוף. מכיוון שלנשים יותר הפרשות )בזויות( מאשר לגברים, בכללן הדם הווסתי, נוצרה הגדרה חברתית המתייחסת לאיום הנשי המובחן מהגברי )פרידמן, 2007 ,ע' 7-326 .)הגדרה זו באה לידי ביטוי בריטואלים של הרחקת האישה ובידודה. כמו כן, הנשים עצמן הפנימו את היותן "אתר הזוהמה של התרבות" )פרידמן, 2007 ,ע' 323.) בעבודתה של גרוס )1994, Grosz )אפשר לראות קישור בין התובנות של קריסטבה ובין תפיסת הדואליות 'טבע-תרבות'. גרוס הראתה כי הפרשות או דליפות הגוף הנשי אל מחוץ לגבולותיו )וסת, חלב(, וכמוהן גם הריון ולידה, נתפסים כביטויים של השתייכות לטבע. וכך, אף על פי שגם הגוף הגברי מפריש, רק הגוף הנשי מסומן ככזה. בעוד שהאמונה היא שכל מין מסוכן למין האחר דרך מגע עם נוזלים מיניים, הנשים נתפסות כבלתי נשלטות וכמסוכנות לסדר החברתי יותר מהגברים )193. p, 2011, Overand .) אוברנד )107. p, 2011, Overand )וכמוה גם שייל )2007, Shail )טענו כי גופים נשיים הוגדרו כ'מפרישים' וכ'מלוכלכים' על־ידי המערכת המסמנת, ולכן הם לא מתקיימים בלעדיה ולהיפך. השיווק הקפיטליסטי של מוצרים לשימוש .Powers of Horror: An Essay on Abjection, (1982( :ובמקור 23 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 35 חד־פעמי מגדיר את הווסת כפעילות ייצור פסולת המצריכה מענה שוטף בדמות מוצרי ההיגיינה. משמעות הדבר היא שאין ניגוד פשוט בין מערכת של סדר לבין משהו זר וכאוטי שמקומו בזבל. הפסולת איננה 'מגורשת' או מורחקת על ידי המוצרים של המערכת, היא התכלית של המערכת. במערכת זו, התהליך הבלתי פוסק של הפרשות נשיות, זוכה למענה של ייצור מוצרים לשימוש חד־פעמי המהווים חלק אינטגרלי ממכונת הייצור הקפיטליסטית. כלומר, הווסת הופכת לגורם המניע את התהליך הכלכלי העומד בבסיסו של ייצור מוצרי ההיגיינה. במקביל לכתיבה שהתמקדה בחשיפת ההקשרים הדכאניים של הווסת, התפתח גם אקטיביזם פמיניסטי שניסה להבנות מחדש את הווסת באופן המערער על שדות השיח ההגמוניים. אחד הספרים הראשונים המכוננים בהקשר זה היה הסריסה (1970, Eunuch Female The (שבו קראה המחברת, ג'רמיין גריר, למהפכה נשית נגד הפטריארכיה ונגד תחושת הגועל שהיא מייצרת אצל נשים ביחס לגופן. כחלק מכך, הציעה גריר לנשים לשקול לטעום את דם הווסת שלהן ולבחון את תגובתן לפעולה זו )51. p, 1970, Greer.)24 גם כתבים משלהי שנות ה־80 ומשנים מאוחרות יותר החליפו את תפיסת הווסת כסממן לנחיתות נשית בדיון בגוף ככלי לאמירות תרבותיות Buckley & Goltleib, 1988; Delainy et al., 1988; Gotleib, 2002;( ופוליטיות 2002, Morrow; 2002, Hassen ,)בתוך כך הם מעלים גם אפשרות, המתבססת בעיקר על פרקטיקות הווסת במגוון תרבויות, לתפיסת הווסת כאירוע חיובי ומעצים )2002, Pedersen .)גוטליב, לדוגמה, טענה כי האישה יכולה לקבל את הטומאה, לנקות אותה, לכפר עליה או למרוד בה )2002, Gottlieb .)שיח זה מציג איפוא תהליכים גופניים ככלים לאמירות תרבותיות ופוליטיות ),Hassen .)2002; Hoskins, 2002; Stewart & Strather, 2002 נראה כי החזרה לדיון בגוף הנשי ובווסת בפרט, מאפיינת את התקופה העכשווית של התנועה הפמיניסטית ויכולה להתפרש כמאפיינת את הגל השלישי של הפמיניזם.25 כריס בובל )2010, Bobel )מתמקדת בווסת במבט 24 גריר הוסיפה ואמרה: "אם את חושבת שהשתחררת, כדאי לך לשקול את הרעיון לטעום את דם הווסת שלך. אם הוא גורם לך לגועל, יש לך עוד דרך ארוכה" )51. p, 1970, Greer , תרגום חופשי(. 25' הגל השלישי' של הפמיניזם הוא ביטוי לתקופה חדשה בחשיבה ובעשייה הפמיניסטית, שהחלה בסביבות שנות ה־90 בהמשך לגל השני הרדיקלי אם כי בנפרד ממנו, ושמאפיינת את דור הנשים שגדלו לתוך הפמיניזם של שנות ה־60 וה־70 ,ספגו את רעיונותיו ומוכנות להמשיך הלאה ולהתמודד עם סוגיות חדשות. הגל השלישי של הפמיניזם מבקש ליצור 36 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל אתנוגרפי ביקורתי וחושפת דיונים מרכזיים בחשיבה הפמיניסטית המשולבים באתגרים לבניית תנועה פמיניסטית כוללת. בספרה )כמו בכתבים נוספים שלה(, היא מציעה מבט בין־תחומי על הקשר שבין הגל השלישי של הפמיניזם ובין 'אקטיביסטיות וסת' )Activists Menstrual )שמערערות על טאבואים מושרשים וחושפות את ההבנייה החברתית של מוצרי טיפוח נשיים כשומרים על 'בטיחות' הגוף הנשי. אקטיביסטיות ווסת נשענות על תנועות שעסקו בבריאות, וכן על הדיון בתסמונת ההלם הרעלי )- Syndrome Shock Toxic TSS )שקושרה עם טמפונים בעלי ספיגה מוגברת ושהוביל לפעילויות למען בטיחות השימוש בטמפונים. אקטיביסטיות הווסת מתנגדות להבניית הווסת כבעיה הדורשת פתרון בדמות אמצעים היגייניים, ובכך מאתגרות את הממסד הרפואי, ובמקביל, מעצימות נשים בהקשר של שליטה בבריאותן ובגופן ),Bobel 2006.)26 הפעילות מערערות על השיח המקובל - המצטמצם לתלונות על התכווצויות וכאבים, לבדיחות על שינויים במצב הרוח ולניסיון לדכא את הווסת ולהעלימה באמצעים כימיים - ומדגישות את הווסת כתהליך גופני בריא המבטא ויטאליות וחיוניות שאין להסתירו או להתבייש בו ),Bobel 2010 .)אקטיביסטיות ווסת פיתחו שיטות לעזרה עצמית, הקימו מרפאות בניהול נשים וגם עסקו בכתיבה של הגוף.27 הן נוהגות להדגיש את הקשר בין חשיבות בריאות הגוף הנשי לבין שמירה על הסביבה. מקצתן גם שותפות לאקטיביזם שמכוון למוצרי הווסת )activism product Menstrual ,)שחושף את הסכנות ב"מוצרי הגנה נשית", הן לגוף האישה והן לסביבה, והן פועלות לקידום ולפיתוח מוצרים אלטרנטיביים לדם הווסת ולפרסום חלופות בטוחות וזולות יותר. פעילותן כוללת כתיבת ספרי מחאה וסרטי מחאה )דוגמת הסרט -Red Moon משנת 2010 .)גם 'מוזיאון הווסת ובריאות האישה', שהוקם ב-1995 ברשת האינטרנט הוא דוגמה לאקטיביזם מסוג זה.28 תנועה נגישה, מכלילה, אקטיבית ופופולרית יותר שתוכל לייצר שינוי לנוכח 'תגובת הנגד' .)Bobel, 2006, p. 4( פמיניסטית-הפוסט( backlash( 26 התנגדות למוצרים הושפעה מתנועת הפאנק שעלתה עם הגל השלישי של הפמיניזם. תנועה זו, ששורשיה בשלהי שנות ה־60 באנגליה, החלה כתת־תרבות, המתמקדת במוזיקה, שביטאה התנגדות לסמכות של התרבות המיינסטרימית. 27 כך למשל מתארת בובל נשים בגיל העמידה המקיימות סדנאות וטקסים במרחב שנקרא 'אוהל אדום'. דוגמאות נוספות הן של פאנקיסטיות ואמניות אורבניות שהקימו קולקטיב פאנק רוק והעבירו סדנאות מקומיות על וסת, אנרכיסטיות קוויריות שמתרגלות בריאות פריונית ומחנכות אפרו־אמריקניות לבריאות הציבור שאימצו את הרעיונות של "בריאות הרחם ההוליסטית". http://www.mum.org 28 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 37 לסיכום, בעשורים האחרונים עולה שיח פמיניסטי ביקורתי ואקטיביסטי סביב הווסת, בחברה שבה התרבות הפופולרית ממוקדת בצריכה, בהחצנת המיניות ובהצגת הווסת כלכלוך שיש להסתירו בכל דרך - ובשקט. הטענה הפמיניסטית היא שאפילו בנתונים המגבילים הקיימים, הגוף יכול להפוך למנוע של עוצמה )1993, Bordo .)בהינתן לנשים ההזדמנות לזהות ולהכיר את פרקטיקות הווסת הנדרשות מהן כפרקטיקות של משמוע, הן תוכלנה לאתגר את מסגרות חייהן הקיימות ולדרוש שוב את גופן ),2011, Roberts & Duvant .)p. 129 "תמונת מחזור" בישראל29 כמו במקומות אחרים בעולם המערבי, גם בישראל מובנות הווסת, חוויית הווסת והפרקטיקות סביבה מתוך השיח הרפואי )למשל: 2000, Sered ,)השיח המסחרי )למשל: רום ונוי וכן ברק-ברנדס, כאן; 2011, Brandes-Barak ,)והשיח הסימבולי של 'העידן החדש' )למשל: 2010, Moas-Gayle .)אולם, כשלומדים את המרחב הישראלי-היהודי מעניין להיווכח שנקודת ההתייחסות הדומיננטית לניתוח האקדמי )סוציולוגי, היסטורי, אנתרופולוגי, חקר תרבות ושיח(, של הווסת היא התרבות הדתית-היהודית, אף שנשים רבות בישראל אינן מכפיפות עצמן לשיח ולנוהגים דתיים.30 בעשורים האחרונים )ובייחוד משנות האלפיים( השיח הדתי-הלכתי סביב הווסת מהווה נושא למחקר אקדמי- ביקורתי מאתגר, שהעוסקים בו – בעיקר חוקרות מרקע דתי – מבקשות לקחת חלק פעיל בעיצוב השדה והשיח הדתי-אורתודוקסי. את הכתיבה המחקרית שנסקור להלן נחלק אנליטית, לשני חלקים. בראשון נציג מקצת מההתפתחויות במחקר הסוציו־היסטורי העוסק בניתוח טקסטים הנוגעים להלכה ולמנהג היהודיים ביחס לנידה. בשני נציג על קצה המזלג מאפיינים מהמחקר האמפירי - מבית־המדרש של מדעי־החברה, המתמקדים באמונות, בפרקטיקות ובתכני השיח העכשוויים סביב הנידה בחברה בישראל. 29 לכתיבת חלק זה שותפה ד"ר נעמי סילמן. אנו גם מודות מקרב לב לד"ר נועה ששר ולד"ר רונית עיר-שי על המידע הרב, התובנות והחומרים ששלחו לנו. האחריות על התכנים היא, כמובן, עלינו בלבד. 30 ניתן לפיכך לשער, כי המיקוד המחקרי משקף גם מאבקי כוח וידע בין הסמכות האקדמית לזו הדתית, מה שמציב גם את המחקרים והחוקרים/ת כחלק מהשדה. 38 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל לשני חלקים אלה נקדים התייחסות קצרה לזוויות המחקר המרכזיות שאותן זיהינו: כמו שציינו בפתיחה, נקודת מוצא שכיחה לרבים מהמחקרים שסקרנו היא התפיסה היהודית-הדתית על הווסת, שעל־פיה אישה בווסת מסומנת כ'טמאה' ולכן כ'נידה'.31 קטגוריית הטומאה היא נקודת מוצא למחקרים רבים ומתחומי עניין שונים – היסטוריים וסוציו־היסטוריים, אנתרופולוגיים, מחקרי תרבות וניתוחי שיח. עם זאת, מוקדי העניין במחקרים אלה מגוונים. כך למשל, אפשר לראות בהם התייחסות להשפעות ה'טומאה' על מעמדן, מקומן וכוחן של נשים במרחב הציבורי והפרטי כאחד )למעשה, חוקי הנידה הופכים גם את המרחב הפרטי לציבורי(. במרחב זה נבחנת הדרך שבה קטגוריית הטומאה מארגנת את היחסים האינטימיים ואת פרקטיקות היומיום. המחקרים מאמצים גם נקודות ראות שונות על הטומאה: ראייה מבנית, ראייה תהליכית וראייה שמקשיבה לפרשנות של השחקנים - נשים וגברים. מתוך גישות אלו, מקצת החוקרים מתמקדים בתהליכי שינוי שבהם הם מצביעים על קשרים בין היחס לדם הווסת לבין משתנים נוספים דוגמת מערכי הכוח החד־כיווניים והסטאטיים המגולמים במערך הנידה, ובתוך כך הם מציגים את הלכות הנידה כנושאות והמבטאות העיקריות של הדיכוי הפטריארכלי. אחרים מניחים שהשדה מרובה כוחות ודינמי, ומציגים תמונה שלפיה ההלכות מכילות גם אפשרויות למשא־ומתן ואף לעוצמה של נשים )במסגרת הפטריארכלית(. מקצת מהמחקרים מתוחמים לשיח היהודי בלבד ומקצתם מאזינים גם להשפעות חיצוניות )אמוניות, טקסיות, פוליטיות, טכנולוגיות ועוד( ואחרון – מחקרים אחדים מאמצים שיח אובייקטיבי ונייטרלי ומחקרים אחרים מציגים – ברמז או בגלוי - גם אמירה פוליטית פמיניסטית.32 מגמות מרכזיות במחקר בישראל א. המחקר ההיסטורי והסוציו־היסטורי על הלכות נידה ששר )2007 )אשר סקרה את הכתיבה המחקרית על ההיסטוריה החברתית של מנהגי נידה כותבת שעד לראשית שנות ה־80 לא היה מחקר משמעותי 31 הגדרת הווסת כמצב טומאה מופיעה בתנ"ך )ויקרא טו, יט-לג( כאחד ממצבי הפרשה ש'מטמאים' מבחינה דתית את האובייקטים – אנושיים וחפציים כאחד, הבאים במגע עם נשאיהם. באותם פסוקים גם מודגש שכל אדם שבא במגע עם האישה הנידה נטמא אף הוא – ומכאן ה"צורך" ל'נידויה' מאחרים. 32 פונרוברט )38. p, 2000, Fonrobert )אף הציעה סדר־יום מחקרי של התנגדות והצהירה ש"האג'נדה שלי היא להתחקות אחר הגוף הנשי כאתר פוטנציאלי של התנגדות לאנדרוצנטריזם של הפוליטיקה המגדרית הרבנית השלטת". ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 39 בנושא. מאז נערכו מחקרים אשר תיארו את מקורותיהם ואת התפתחותם של המנהגים וההלכות באשר לטומאת הנידה )למשל: דינרי, 1980 ;תא- שמע, 1993 ;זימר, 1996 ,)ומחקרים שהציעו זווית ראייה ביקורתית )בעיקר פמיניסטית( לנושא והתמקדו בצורות ובאופנים שבהם נעשה שימוש במנהגי טומאת הנידה להכפפת נשים )למשל: ;1999, Koren; 1999, Cook 1999, Heyman & Storper .)בשנים מאוחרות יותר, ובישראל עצמה בייחוד משנות האלפיים,33 נערכים גם מחקרים היסטוריים פמיניסטיים-ביקורתיים שמבקשים להבין את המשמעויות של מנהגי הנידה עבור מי שמקיימות אותם. כך למשל מבקשת ששר לבחון את המערכת ההלכתית כ"מערכת שמשמשת כלי בידי גברים ונשים להשפעה על מעמדם במטריצות מורכבות יותר של יחסי כוח" )ששר, 2007 ,ע' 64 .) המחקרים ההיסטוריים מלמדים על שינויים שחלו בהלכות הנידה ועל שינויים בתפיסת משמעותה בזמנים ובמקומות שונים )למשל: דינרי, 1980 ; .)Biale, 1984; Meacham, 1999; Steinberg, 1997; Wasserfall, 1999 ;1996 זימר ממקצת המחקרים ניכר שעם הזמן התקיימה מגמה של הרחבת ההלכות רבים 34.)Meacham, 1999, p. 27-31; 2007 ,ששר: למשל )בנושא והמנהגים מהמחקרים מצביעים )אם כי לא תמיד במוצהר( על כך שההלכות והפסיקות בנושאי נידה היו בקהילות ובתקופות שונות ]גם[ אמצעי להתוויית התנהגויות נורמטיביות,35 להצבת גבולות חברתיים, לבניית היררכיות מעמדיות וליצירת 'מְ מַ שְ מֵ עים מוסמכים' – בעיקר רבנים, דיינים ופוסקי הלכה )למשל: ששר, 33 לפי ד"ר עיר-שי, קיימת בישראל, בעיקר מאז שנות האלפיים, מגמה מתרחבת והולכת של כתיבה אקדמית ביקורתית, הנשענת על פרספקטיבה מגדרית, סביב ההלכה. ביקורת זו מושפעת מגורמים שונים ובעיקר ממהפכת תלמוד התורה לנשים, מהתחזקותה של תנועת הפמיניזם הדתי )"קולך"( וגם מהקמתה של התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן, שחלק ניכר מהעבודות בתחום נערכות בה ומשנות את פני המפה המחקרית בכל הקשור לחקר היהדות בכלל וההלכה בפרט - מפרספקטיבה מגדרית. 34 האיסורים וההגבלות הם, למשל, הרחבת ה'טומאה' גם על שבעת הימים שבתום הדימום, חובת בדיקות יומיות, חובת קיום 'טבילת היטהרות מהטומאה' )והרחבת כלליה( והחלת איסורים שקשורים לנידה גם על נשים לא נשואות. עם זאת, אפשר למצוא גם תהליך של צמצום החומרות. ששר )2007 ,ע' 65-67 )מציינת שבמאה ה־15 התיר ישראל איסרליין לנשים נידות להיכנס לבית הכנסת בימים נוראים. כמו כן, במהלך הדורות התפתחו מנהגים שהבחינו בין ימי הראיה לימי הליבון )שבעת הנקיים( ואשר בגינם נהגו הרחקות מסויימות רק בימי הראיה. 35 נציין שאין הכוונה לפיקוח רק על נשים – אם כי אין ספק שנשים הן אוכלוסיית היעד המובהקת והעיקרית לפיקוח דרך קטגוריית הטומאה. 40 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל 2007; 1999, Heyman & Storper.)36 במובנים אלה אפשר לראות בהתפתחות ההלכות והפסיקות חיזוק לפרשנותה הקלאסית של מרי דאגלס, שטענה שמערכות חוקתיות העוסקות בטומאה ובטהרה - ובכללן מערכת הלכות הנידה – מסמלות את תשתית הסדר החברתי )בתוך: ששר, 2007 ,ע' 108 .) עוד אפשר ללמוד שהעיסוק בווסת הפך את הנשים בקהילה היהודית למעין 'נוכחות נפקדות': גופן היה למושא 'עיון' בלימודי ההלכה והמדרש )אשר, כידוע, היו קורפוס הידע המרכזי שנלמד דורות רבים בקהילות היהודיות, ושנוצר ונלמד כמעט אך ורק על־ידי גברים – כבר מגיל צעיר(; התנהלותן - בעיקר במרחב הציבורי, אך גם בדלת אמותיהן, הייתה עניין למעקב ולפיקוח מתמידים; וטומאת גופן הייתה 'סיבה נוספת' להדרתן ולמניעת השתתפותן בחלק משמעותי ממוקדי הכוח וההשפעה הציבוריים.37 תרומה חשובה של כמה מהמחקרים ההיסטוריים – בעיקר החדשים והפמיניסטיים-ביקורתיים - היא בערעור על הנחות שהיו רווחות בעבר, כגון ההנחה שהאיסורים וההחמרות ההלכתיים נקבעו בתהליך חד־כיווני - רק על־ידי פוסקים גברים, ושככלל, נשים נטו להיות פסיביות בתהליך, וכן ההנחה שדווקא נשים היו אחראיות להחמרות־יתר בגלל 'יראתן מן הקודש' )גרוסמן, 2001 ;חובב, 2006 ;ששר, 2007 ,ע' 5 .)המחקרים החדשים מראים למשל, שהיו מקרים שבהם נשים מילאו תפקיד פעיל בפסיקה הההלכתית )למשל: אליאס בר־לבב, 2007 ,)שלאורך ההיסטוריה היו נשים שערערו על הלכות גם בענייני נידה )בין אם באמירה מפורשת, בין אם במעשה ובין 36 ששר )2007 ,ע' 32-34 ,40-41 )מציגה מקורות שונים המלמדים על מעורבות, לעתים עמוקה, של קהילות יהודיות באשכנז )מאות 17-19 )בתדרוך האישה )בעיקר לפני כלולותיה( להתנהלות 'נכונה' מבחינת הלכות נידה. מתוך אותם מקורות עולה שהיו קהילות שראו עצמן אחראיות לחינוך הנשים בנושאי הנידה, ואף קיבלו עליהן את מטלת מימון הנושא כך שכל אישה תוכל לקיימם. נושא נוסף היה נושא ה'כתמים' שהיה מוביל לתשאול חודרני – ובנושאים האינטימיים ביותר - של רבנים את האישה )שם, ע' 51 .) בנוסף, ששר מציגה מקורות שמהם עולה כי להאשמה באי־קיום מצוות הנידה שבבית פנימה )בעיקר בנושא ההרחקה( היו עלולות להיות השלכות ציבוריות חמורות ביותר, למשל, החלטה מעין־משפטית של מוסדות השיפוט הקהילתיים על נידוי קהילתי )שם, .)39-37 'ע 37 לדוגמה, כמה מחקרים הראו שבימי־הביניים וכנראה שגם מאוחר יותר, היו קהילות שבהן נמנע מנשים להיכנס לבית־הכנסת בזמן נידה ונשים אף לבשו בגדים 'מזהים' כשהיו בווסת )גרוסמן, 2001 ;דינרי, 1980 ;תא-שמע, 1993 ,אצל ששר, 2007 ,ע' 66 .) גם ההליכה למקווה היוותה אקט ציבורי והיו כנראה קהילות שאף עסקו ברישום מועדי הטבילה הצפויים של כל אישה )אצל ששר, 2007 ,ע' 41 ;)טקס הטבילה גם הפך עם השנים למפוקח על־ידי 'נציגת ציבור'. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 41 אם במחדל(, ושהן לאו דווקא אפשרו לרבנים ולפוסקים להכריע בענייניהן מחקרים(. Fonrobert, 1999, pp. 61-69 ;2007 ,ששר בתוך, 1989 ,יובל: למשל) אלה הראו שנשים עשו לעתים שימוש בהלכות נידה על־פי צרכיהן, ושסביר כי חלק מהחומרות שבהן נקטו היו למעשה פתרונות למצוקות ו/או ביטאו את העדפותיהן הפריוניות.38 ניתן לקשר את הכתיבה המחקרית של שני העשורים האחרונים על ההלכה והמנהג בהקשר לטומאת נידה עם תופעה המתקיימת בחלקים מהחברה הדתית בישראל, של נשים שרכשו השכלה אקדמית והלכתית ובוחרות לעסוק במחקר אקדמי על טקסטים יהודיים גם כדי ליטול חלק פעיל בעיצוב קהילותיהן ובעיצוב מציאות חייהן.39 בהמשך לכך, חלק מהכתיבה בנושא הנידה הוא לאו דווקא במסגרת "מגדל השן" האקדמי. במסגרת זו חשוב לאזכר את השיח הרב־ קולי שמתנהל באתר האינטרנט של ארגון "קולך", שבו מועלים על סדר היום נושאים מושתקים הקשורים להלכות טומאת נידה, כגון 'העקרות ההלכתית' )הנגרמת בשל ההלכה על 'שבעה נקיים'(, טבילת רווקות, מעורבות נשים בשיח ההלכתי-רפואי, ובכלל, רעיון ה'טומאה' שבנידה.40 38 דוגמה לערעור על ההלכה היא ההליכה של נשים לטבילה במהלך היום ולא בערב וכן לא ביום ה'נכון' )ששר, 2007 ,ע' 77-81 .)דוגמה למנהג שנתפס כהחמרת־יתר אך ביטא כנראה העדפה פיריונית היא דחיית מועד הטבילה לזמן ממושך על מנת שלא להתעבר )שם, ע' 81 ;)מרחב בחירה שיצרו נשים לעצמן הוא בחירתן במי להיוועץ בענייני נידה -האם בנשים שנחשבו למומחיות, ברופא או ברב )שם, ע' 58-60.) 39 תופעה זו היא חלק מתהליך מהפכני מתמשך שאותו מוליכות נשים דתיות, אשר מצליחות אט־אט לסדוק את חומות הפטריארכיה הדתית ונכנסות ליותר ויותר תחומים שנשלטו בידי גברים בלבד. דוגמה חשובה לתחום עיסוקנו היא התוכנית להכשרת יועצות הלכה, שמתקיימת במדרשת נשמת מאז שנת הלימודים תשנ"ח, ובה עוברות נשים הכשרה בת שנתיים תוך שהן לומדות את הלכות הנידה. דה־פקטו, התוכנית מאפשרת לנשים להיות שותפות לשיח ההלכתי בתחום )על הנושא ראו למשל: גנזל, תש"ס; & Ganzel .)Zimmerman, 2011 40 בנושא טומאת הווסת ראו למשל: לדרמן-דניאלי )2013" )האם תוכלי להיות שלמה כל עוד דמך מוגדר כטומאה?". בנושא 'שבעה נקיים' ראו את חליפת המכתבים האמיצה בין דפנה מאיר ז"ל שהייתה אחות ויועצת פריון ובריאות האישה לבין רבקה שמעון תבדל"א, המשמשת מדריכת כלות. על זכותן של נשים ליטול חלק פעיל בשיח ההלכתי בעניין הנידה ראו את ועדת התגובות של קולך )2009.1.28" )על מסרים גלויים וסמויים בכנס פוע"ה". ובתוכו: "לא ייתכן שנפרש את גדרי הצניעות כך שיאפשרו לאולם מלא גברים לדון בגופה של אישה בפומבי )אם בנידה וכתמים, אם בגינקולוגיה ופריון(, אולם לא יאפשרו לדון עמה פנים־אל־פנים, מתוך שיח של כבוד ושוויון, באותם נושאים ממש". קולך עורכת גם כנסים שנתיים ומוציאה שנתון וגם בו מאמרים הקשורים לעניין. ראו לדוגמה: נר דוד "מנהגים עממיים של ריחוק הנידה מטעמי טומאה: דוגמאות ליחס דו־ ערכי בקרב גדולי הראשונים" )קולך, 4" :)רבנים חיזקו במודע מנהגים עממים שהיו 42 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל ב. מחקרים בשדה בדומה למחקרים הסוציו־היסטוריים, גם המחקרים האמפיריים סביב הווסת התפתחו החל משנות ה־80 .עיקר העיסוק בתחום היה של אנתרופולוגיות וחוקרות תרבות. וכמו במחקר ההיסטורי, מחקריהן יצאו מנקודת מבט דתית וטקסית: עיסוק באמונות, בפרשנויות ובפרקטיקות של יומיום הקשורות לנידה )לעתים גם מתוך ביקורת על שליטת ההבנייה הרבנית על התחום ו/או תוך הצגת הבנייה אלטרנטיבית של הנשים שהשתתפו במחקר(. ניכר שחלק הארי של המחקרים בנושא התמקדו בקהילות מובחנות יחסית, ושהן העיסוק המחקרי באותן קהילות והן התובנות שנרכשו מהמחקר היו קשורים לאפיון קהילות אלו כ'אחרות', ומתוך שאיפה ללמוד על ה'אחרות'. סיבה זו הובילה לגיוון הרב בקהילות הנחקרות תוך מיקוד בקהילות שאינן חלק מההגמוניה האשכנזית-חילונית: קהילה מושבית של נשים ממרוקו )רוזן, 1981 ;ווסרפל, -ענתבי; 1993 ,סלומון )מאתיופיה(, Schely-Newman, 1995( מתוניס( 1987 ימיני, 2005 ;שרעבי וסיקורל, 2007 ,)נשים שומרוניות )קימור, 1991 ,)נשים קראיות )סיקורל, 2013 ,)ונשים חרדיות )1979, Sofer-Berger ;פינקלשטיין, Hartman & Marmon, 2007; Avishai, ;2006 ,זלצברג; Biale, 1984 ;1997 .)2008 במשך הזמן התרחב המחקר גם לאוכלוסיות נוספות, כך למשל, מחקרים המתמקדים בשימושי המקווה בקרב נשים חילוניות ומסורתיות ),Sered מחקרים נערכים לעתים(. Kaplan & Cooper, 1996; Sered, 1997; Cicurel, 2000 אלו בידי חוקרות מתוך הקהילות עצמן, למשל, במקרה של נשים דתיות לאומיות )קורן, 2011 ;שליו, 2005 .)בשנים האחרונות מתווספים למחקרים אלה מחקרים המתמקדים בעיקר בזיקה של נידה למיניות. כאלו הן עבודותיהן של גלי נהרי–נוסבוים )2009 )ומיכל פרינס )2014 .)נושא נוסף, שמופנית אליו בימים אלה תשומת לב מחקרית כולל העברת מסרים בנוגע לווסת מאימהות לבנותיהן )פרנקל, טיוטה; רודריגז-גרסייה, טיוטה(. אבישי )2008, Avishai )חילקה את הכתיבה לשלושה מוקדים עיקריים: הראשון מתמקד בהלכות ומנהגי הנידה כמסמלים גבולות קהילתיים )וכולל, למשל, את עבודותיהן של: 1997, Rapoport & Yanay; 1999, Anteby ;)השני קשורים להרחקת טומאת הנידה, תוך שימוש במינוח ההלכתי של טומאה וטהרה. בכך הם חיזקו לא רק את המנהגים העממיים, אלא הרחיבו את המושג 'טומאת הנידה' למשמעויות של זיהום, לכלוך וסכנה". ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 43 מתמקד בראיית הנידה כמרחב של התנגדות ויצירת משמעות במסגרת התרבות הפטריארכלית )וכולל, למשל, את עבודותיהן של: ;1999, Anteby מבקר השלישי(; Cicurel, 2000; Hartman & Marmon, 2004; Wasserfall, 1999 את הנידה כטכנולוגיה דכאנית )וכולל, למשל, את עבודותיהן של: ;1984 Biale 1997, Rapoport & Yanay .)נציין כי בגישה השלישית מוצג דימומו של גוף האישה כבעייתי )ינאי ורפפורט, 2001; 2005, Sered .)כתיבה זו מובילה לעתים לגיוס שדות שיח נוספים דוגמת זה הרפואי )ראו: קפלן, 2007 ,ע' 7-236 ; 2000, Sered )והלאומי )ינאי ורפפורט, 2001.) עולה מכאן כי הכתיבה העכשווית על הווסת בישראל, כמו זו שבשאר העולם, מאופיינת בניסיונות הולכים ומתרבים לאתגר את השיח ההגמוני הדכאני, לבחון דרכים חדשות של התייחסויות ודיון ואף לאתר מרחב ציבורי ראוי ומכבד לווסת. קובץ זה, על שלל המבטים המוצעים בו, מבקש להוות חלק מתהליך זה. מתוך עמדה פמיניסטית, שמאפשרת הרחבה והעמקה של החוויה, המחשבה והידע הפמיניסטי-ביקורתי סביב הנושא, הקובץ מבקש להציג דוגמאות לכתיבה וחשיבה מקומית. אנו מקוות שהשילוב בין המאמרים השונים בקובץ יציג בפני הקוראות והקוראים את הלך הרוח העכשווי ויעודדו את המשך תהליך הגילוי והכתיבה בנושא. ביבליוגרפיה אוריין, א' )2013 .)דם גופך, דם באמנות הבזות של נשים בשנות ה־70 וה־80 ,תל־ אביב: רסלינג. אילוז, א' )2008 .)אינטימיות קרה: עלייתו של הקפיטליזם הרגשי. תל־אביב: קו אדום, הקיבוץ המאוחד. אליאס בר-לבב ל' )2007 .)מנהג יפה הוא לנשים שלנו: פסיקת הלכה על־פי נשים בימי־הביניים. מסכת, ו, ע' 47-85. גיל, מ' )2010" .)זה רק הכאב שלפני": המדיקליזציה של התסמונת הקדם־וסתית )PMS )בישראל. עבודה לשם קבלת תואר "מוסמך". באר-שבע: אוניברסיטת בן גוריון. גנזל, ט' )תש"ס(. לא פוסקות הלכה - תוכנית יועצות לענייני טהרת המשפחה. דעות. מתוך אתר האינטרנט "נאמני תורה ועבודה". http://www.toravoda.org.il/node/1971 44 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל גרוסמן, א' )2001 .)חסידות ומורדות: נשים יהודיות באירופה בימי־הביניים. ירושלים: זלמן שזר. דינרי, י' )1980 .)מנהגי טומאת הנידה מקורם והשתלשלותם. תרביץ, מט, ג-ד, ע' .324-302 וסרפל, ר' )1987 .)תפיסת הנשיות והגבריות אצל יוצאי מרוקו במושב בישראל. עבודה לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה". האוניברסיטה העברית בירושלים. זימר, י' )1996 .)עולם כמנהגו נוהג: פרקים בתולות המנהגים, הלכותיהם וגלגוליהם. ירושלים: זלמן שזר. זלצברג, ס' )2006 .)עולמן של נשות חסידות "תולדות אהרן": מעמדן כפרטים וכקבוצה. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת בר־אילן, רמת־גן. חובב, י' )2006 .)חיי הדת של נשים בראשית העת החדשה. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר־אילן, רמת־גן. ינאי, נ' ורפפורט, ת' )2001 .)נידה ולאומיות: גוף האישה כטקסט. בתוך: י' עצמון )עורכת(, התשמע קולי? ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית. )ע' 199-212 .)ירושלים: מכון ון ליר/תל־אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד. לדרמן-דניאלי, ד' )2013 .)האם תוכלי להיות שלמה כל עוד דמך מוגדר כטומאה? בתוך אתר קולך. נהרי-נוסבוים, ג' )2009 .)החוויות המיניות של נשים דתיות-לאומיות נשואות. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת בר אילן, רמת־גן. נר דוד, ח' )תשס"ז( מנהגים עממיים של ריחוק הנידה מטעמי טומאה: דוגמאות ליחס דו־ערכי בקרב גדולי הראשונים. בתוך: ט' הרטמן )עורכת(, קולך 4 ,פורום נשים דתיות, ע' 57-64. סיקורל, ע"א )2013 .)תמורות בהבניית יחסי מגדר: חברה, דת ועבודה בקרב נשים במושב קראי. בתוך: ס' פוגל-ביזאוי ור' שרעבי )עורכות(. בין הפרטי לציבורי: נשים בקיבוץ ובמושב. )ע' 284-300 .)ירושלים: מאגנס/רמת אפעל: יד טבנקין, . סלמון, ה' )1993ב(. דם אצל ביתא־ישראל ושכניהם הנוצרים באתיופיה. בתוך: מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, טו, ע' 117-134. ענתבי-ימיני ל' )2005 .)טהרה במעבר – נשים יהודיות ממוצא אתיופי בישראל. בתוך: מ' שבתאי ול' קסן )עורכות(. מולועלם: נשים ונערות יוצאות אתיופיה. )ע' 34-48 .)תל־אביב: לשון צחה. פוקו, מ' )2008 .)הולדת הקליניקה: ארכיאולוגיה של המבט האנושי. תל־אביב: רסלינג. פינקלשטיין ע' )1997 .)ההכנה של בנות חרדיות למחזור החודשי ולבגרות מינית. עבודת ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 45 גמר לקבלת תואר בבית הספר לחינוך. האוניברסיטה העברית בירושלים. פרידמן, ל' )2007 " .)כוחות האימה" - ז'וליה קריסטבה והסובייקט הנשי שאינו מובנה באופן פשוט כמו השפה. בתוך: נ' ינאי, ת' אלאור, א' לובין, וח' נווה )עורכות(, דרכים לחשיבה פמיניסטית. )ע' 189-242 .)תל־אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. פרידמן, ל' )2007 .)המין השני - סימון דה בובואר והפרובלמטיות של אי השוויון בין המינים. בתוך: נ' ינאי, ת' אלאור, א' לובין, וח' נווה )עורכות(, דרכים לחשיבה פמיניסטית. )ע' 11-84 .)תל־אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. פרינס, מ' )2014 .)על הקשר שבין טבילה ליחסי אישות. דעות, 66 .מתוך: אתר האינטרנט "נאמני תורה ועבודה". http://www.toravoda.org.il/book/export/html/8460 פרנקל, ע'. ווסת ראשונה שלושה דורות )טיוטה(. קורן, ע' )2011 .)הרי אתה מחודש לי: מגדר, דת ויחסי כוח בטקס הנישואין היהודי. ירושלים: מאגנס. קימור, ר' )1993 .)טהרת המשפחה השומרונית. א.ב. חדשות השומרונים, ע' 16-25. קפלן, ק' )2007 .)בסוד השיח החרדי. ירושלים: מרכז זלמן שז"ר. קריסטבה, ז' )]1980 ]2005 .)כוחות האימה: מסה על הבזות. תל־אביב: רסלינג. רודריגז-גרסייה, ח' )טיוטה(. המשמעות שנותנות נשים דתיות לאומיות למצוות טהרת המשפחה. רוזן, ר' )1981 .)תפיסת הנשיות בקרב יוצאות מרוקו במושב בישראל. עבודת לשם קבלת תואר מוסמך למדעי החברה, האוניברסיטה העברית בירושלים. שליו, ע' )2005 .)תבניות של תשוקה מינית ושל יחסי קרבה מרחק במסגרת טהרת המשפחה. עבודת לשם קבלת תואר מוסמך לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה. שפרבר, ד' )2012 .)הבזות: נידה, טומאה וטהרה באמנות יהודית־פמיניסטית. בתוך: ד' פיצמנטל, ה' אריאלי, ד' ונטורה וג' מאירי-דן )עורכים(. פרוטוקולאז', בצלאל, המחלקה להיסטוריה ותיאוריה 4( .ע' 194-225 .)ירושלים: רסלינג. שרעבי, ר' וסיקורל, ע"ל )2007 .)בתי נידה )מרגם גוג'ו( בקרב עולות מאתיופיה בישראל: מחאה מגדרית דתית ואתנית. סוציולוגיה ישראלית, ח': ע' .347-323 ששר, נ' )2007 .)מקומן של הלכות הנידה בחיי היומיום של יהודי המרחב האשכנזי במאות י"ז-י"ט. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. האוניברסיטה העברית בירושלים. 46 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל תא־שמע, י"מ )1993 .)הרחקות נידה באשכנז הקדומה - החיים והספרות. סדרא, ט: .170-163 'ע Alec, T. & Tracy, J. L. (2013). Women Are More Likely to Wear Red or Pink at Peak Fertility. Psychological Science, 24(9), pp. 1837-1841. Anson, O. (1999). Exploring the bio-psycho-social approach to premenstrual experiences. Social Science and Medicine, 49, pp. 67–80. Anteby, L. (1999) .”There’s blood in the house: Negotiating female rituals of purity among the Ethiopian Jews in Israel”. In: Wasserfall, Rachel (Ed). Women and Water, Nida and Mikvah in the Jewish Culture. Hanover and London: Brandeis University Press . Pp. 166-186. Avishai, O. (2008). "Doing Religion'' in a secular world: Women in conservative religions and the question of agency. Gender & Society, 22(4), pp. 409-433. Barak-Brandes, S. (2011). "I'm not influenced by ads, but not everyone's like me": The Third Person Effect in Israeli women's attitude to TV commercials and their images. The Communication Review, 14, pp. 300-320. Benjet, C. & Hernández-Guzmán L. (2002). A short-term longitudinal study of pubertal change, gender, and psychological well-being of mexican early adolescents. Journal of Youth and Adolescence 31 (6): 429- 442. Berg, D. H. & Block C. L. (1993). Virginity and tampons: the beginner myth as a case of alteration. Health Care for Women International, 14, pp. 27–38. Berger-Sofer, R. E. (1979). Pious Women: A Study of the women’s role in a Hasidic and pious community: Meah She’arim. New Jersey: Rutgers University Biale, R. (1984). Women and Jewish Law: An Exploration of women's issues in Halakhic Sources. New York: Schocken Books. Block C. L. & Berg, D. H. (1993). The portrayal of the menstruating woman in menstrual product advertisements. Health Care for Women International, 14, pp. 179–191. Bobel, C. (2006). “Our Revolution has style”: Contemporary menstrual product activists “Doing Feminism” in the Third Wave. Sex Roles, 54 (5–6), pp. 331–345. Bobel, C. (2010). New Blood: Third Wave Feminism and the Politics of ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 47 Menstruation. New Brunswick: Rutgers University Press. Bobel, C. & Kissling, E. A. (2011). Menstruation matters: introduction to representations of the menstrual cycle. Women’s Studies, 40, pp. 121–126. Bordo, S. (1993). Unbearable Weight: Feminism, Western Culture, and the Body. Berkeley: University of California Press. Britton, C. J. (1996). Learning about “The Curse”: An anthropological perspective on experiences of menstruation. Women’s Studies International Forum, 19( 6), pp. 645-653. Brooks-Gunn, J., & Ruble, D. N. (1980). The menstrual attitude questionnaire. Psychosomatic Medicine, 42, pp. 503-512. Brumberg, J. J. (1993). "Something happens to girls”: Menarche and the emergence of the modern american hygienic imperative. Journal of the History of Sexuality, 4(1), pp. 99–127. Buckley, T. & Gottlieb, A. (Eds.) (1988). Blood Magic: The Anthropology of Menstruation. Berkeley: University of California Press. Cantú, S. M., Simpson, J. A., Griskevicius, V., Weisberg Y. J., Durante, K. M., & Beal, D. J. (2014). Fertile and selectively flirty: Women's behavior toward men changes across the ovulatory cycle. Psychological Science, 1(25), pp. 431-438. Charlesworth, D. (2001). Paradoxical constructions of self: Educating young women about menstruation. Women and Language, 24, pp. 13–20. Chiazze Jr, L , Brayer, F.T, MacIsco Jr, J.J., Parker, M.P., & Duffy, B.J. (1968). The length and variability of the human menstrual cycle. JAMA : The Journal of the American Medical Association, 203 (6), pp. 377–380 Chrisler, J. C., & Caplan, P. (2002). The strange case of Dr. Jekyll and Mr. Hyde: How PMS became a cultural phenomenon and a psychiatric disorder. Annual Review of Sex Research, 13(1), pp. 274-306. Cicurel, I. E. (2000). The Rabbinate versus Israeli (Jewish) women: The Mikvah as a contested domain. Nashim: A Journal of Jewish Women's Studies and Gender Issues, 3, pp. 164-190. Cook, L. A. (1999). Body language: Women’s rituals of purification in the Bible and Mishna. In: Rahel R. Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 40–59). Hanover: University Press of New England. 48 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל Chadwick, M. (1932). The Psychological Effects of Menstruation.New York: Nervous and Mental Disease Publishing Company. Costos, D., Ackerman, R. & Paradis, L. (2002). Recollections of menarche: communication between mothers and daughters regarding menstruation. Sex Roles, 46, pp. 49–59. Dalton, K. (1960). Menstruations and accidents. British Medical Journal, 12, pp. 1425-1426. De Beauvoir, S. (1949/1986). The Second Sex. New York: Penguin. Delaney, J., Lupton, M. J. & Toth, E. (1988). The Curse: a Cultural History of Menstruation. Illinois: University of Illinois Press. Douglas, M. (1966). Purity and Danger: An Analysis of Concepts of Pollution and Taboo. London: Routledge and kegan Paul. Dunnavant, N. C. & Roberts, T.A. (2011). Restriction and renewal, pollution and power, constraint and community: The paradoxes of religious women’s experiences of menstruation. Sex Roles. 68(1-2) , pp. 121- 131. Erchull, M. J. (2011). Distancing through objectification? Depictions of women’s bodies in menstrual product advertisements. Sex Roles, 68, pp. 32-40. Ehrenreich, B. & English, D. (1990). The sexual politics of sickness. In: Conrad, Peter & Rochelle, Kern (Eds.), The Sociology of Health & Illness. (3d ed.). (pp. 85 270). NY: St. Martin's. Fingerson, L. (2006), Girls in Power: Gender, Body, and Menstruation in Adolescence. New York: State University of New York Press. Fonrobert, Ch. E. (1999). Yalta's Ruse: Resistance against rabbinic menstrual authority in talmudic literature. In: R.R. Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 60-81). Hanover: University Press of New England. Fonrobert, Ch. E. (2000). Menstrual Purity: Rabbinic and Christian Reconstructions of Biblical Gender. Stanford: Stanford University Press. Freidenfelds, L. (2008). The Modern Period: Menstruation in TwentiethCentury America. Baltimore: Johns Hopkins University Press. Gayle Moas, S. (2010). The Value of Menstruation: Positive Meanings of the Female Live-Body Experience. Bar-Ilan University, Master's Thesis, ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 49 Gender Studies. Ganzel, T. & Zimmerman, D. R. (2011). Women as halakhic professionals: The role of the Yo‘atzot Halakhah. Nashim: A Journal of Jewish Women's Studies, pp. 162-171. Gottlieb , A. (2002). Afterword. Ethnology, 41(4), pp. 381-390. Graves, W. P. (1913). Relationship between gynecological and neurological disease. New England Journal of Medicine, 169, pp. 557-559. Greer, G. (1970). The Female Eunuch. London: Paladin. Grosz, E. (1994). Volatile Bodies: Towards a Corporeal Feminism. Bloomington: Indiana University Press. Guterman, M., Mehta, P. & Gibbs, M. S. (2008). Menstrual taboos among major religions. The Internet Journal of World Health and Societal Politics, 5(2). From: http://ispub.com/IJWH/5/2/8213 Harrell, B. B. (1981). Lactation and menstruation in cultural perspective. American Anthropologist, 83(4), pp. 796-823. Hartman, T. & Marmon, N. (2004). Lived regulations, systemic attributions: menstrual separation and ritual immersion in the experience of orthodox Jewish women. Gender and Society, 18, pp. 389-408. Hartsock, N. (1983). The feminist standpoint developing the ground for a specifically feminist historical materialism. In: S. Harding & M. B. Hintikka (Eds.), Discovering Reality. (pp. 283-310). Boston: D. Riedel Publishing Company. Hassen, K. (2002). Ingesting menstrual blood: Notion of health and body fluids in bengal. Ethnology, 41(4), pp. 365-379. Havens, B. & Swenson, I. (1988). Imagery associated with menstruation in advertising targeted to adolescent women. Adolescence, 23, pp. 89–97. Hoerster, K' D. Chrisler, J' C. & Gorman Rose, J' (2003). Attitudes Toward and Experience with Menstruation in the US and India, Women & Health, 38(3), pp. 77-95. Hoskins, J. (2002). The menstrual hut and the witch’s lair in two eastern Indonesian societies. Ethnology, 41, pp. 317–334. Johnston-Robledo, I., Barnack, J. & Wares, S. (2006). “Kiss Your period good-bye”: Menstrual suppression in the popular press. Sex Roles, 50 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל 54 (5-6), pp. 353-360. Johnston-Robledo, I. & Chrisler, J. C. (2011). The menstrual mark: Menstruation as social stigma. Sex Roles, 68(1-2), pp. 9-18. Kissling, E. A. (2006). Capitalizing on the Curse: The Business of Menstruation. Boulder: Lynne Rienner. Klein, M. (1932). The Psycho-analysis of children. London: Hogarth. Koren, S.. F. (1999). Mystical Rationales for the Laws of "Niddah". Ity Press of New England, Brandeis University Press, pp. 101-121. Kowalski, R. M. & Chapple T. (2000). The social stigma of menstruation: fact or fiction?. Psychology of Women Quarterly, 24, pp. 74-80. Lears, T. J. J. (1994). Fables of Abundance: A Cultural History of Advertising in America. New York: Basic Books. Lee, S. (2002). Health and sickness: The meaning of menstruation and premenstrual syndrome in women's lives. Sex Roles, 46(1/2), pp. 25-35. Lee, J. (2009). Bodies at menarche: Stories of shame, concealment, and sexual maturation. Sex Roles, 60. pp. 615-627. Lee, J. & Sasser-Coen, J. (1996). Blood Stories: Menarche and the Politics of the female Body in Contemporary U.S. society. NewYork: Routledge. Leslie, J. (1991). Roles and Rituals for Hindu Women. Rutherford: Fairleigh Dickinson University Press. Maghen, Z. (1999). Close encounters: Some preliminary observations on the transmission of impurity in early Sunnī jurisprudence. Islamic Law and Society, 6, pp. 348–392. Marmon, N. (2007). The voices of "Mikvah" observance. In: Tova Cohen (Ed.), To Be a Jewish Woman; Proceedings of the Fourth International Conference: Woman and her Judaism. (June, 2005, pp. 53-78). Jerusalem: Kolech - Religious Women’s Forum. Martin, E. (1987). The Woman in the Body: A Cultural Analysis of Reproduction. Boston, Beacon Press. Marvan, M. L. & Trujillo, P. (2010). Menstrual socialization, beliefs, and attitudes concerning menstruation in rural and urban mexican women. Health Care for Women International, 31(1), pp. 53–67. Meacham, T. (1999). An abbreviated history of the development of the Jewish menstrual laws and appendix. In: Rahel Wasserfall (Ed.), Women ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 51 and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 23–39, 255– 261). Hanover and London: Brandeis University Press. Merskin, D. (1999). Adolescence, advertising, and the ideology of menstruation. Sex Roles, 40(11/12), pp. 941-957. Miller, G., Tybur, J. M. & Jordan, B. D. (2007). Ovulatory cycle effects on tip earnings by lap dancers: Economic evidence for human estrus? Evolution and Human Behavior, 28 (2007), pp. 375–381.. Morrow, P. (2002). A woman’s vapor: Yupik bodily powers in southwest Alaska. Ethnology, 41(4), pp. 335-347. Nagarajan, V. (2007). Threshold designs, forehead dots, and menstruation rituals: exploring time and space in Tamil kolams. In: T. Pintchman (Ed.), Women’s Lives, Women’s Rituals in the Hindu Tradition. (pp. 85–105). New York: Oxford University Press. Orringer, K. & Gahagan, Sh. (2011). Cultural and social practices regarding menstruation among adolescent girls. Social Work in Public Health, 26, pp. 594–604. Ortner, S., (1974). Is Female to Male as Nature Is to Culture?. In: M. Z. Rosaldo & L. Lamphere (Eds.), Women, Culture and Society. (pp. 67-88). Stanford: Stanford University Press. Overend, A. (2011). Leaky bodies and the gendering of Candida experiences. Women’s Health and Urban Life, 10 (2), pp. 94-113. Pedersen, L. (2002). Ambiguous bleeding: purity and sacrifice in Bali. Ethnology, 41(4), pp. 303-315. Porter, R. & Teich, M. (Eds.) (1994). Sexual Knowledge, Sexual Science: The History of Attitudes to Sexuality. Cambridge: Cambridge University Press. Raftos, M., Jackson, D. & Mannix, J. (1998). Idealized versus tainted femininity: discourses of the menstrual experience in Australian magazines that target young women. Nursing Inquiry, 5, pp. 174–186. Ranke-Heinemann, U. (1988). Eunuchs for Heaven. German publication Hoffmann and Campe Verlag, Hamburg: English publication by André Deutsch, London 1990, pp. 12-17. http://www.womenpriests.org/body/ranke.asp Repta, R. & Clarke, L. H. (2011). “Am I going to be natural or not?”: Canadian women’s perceptions and experiences of menstrual suppression. Sex Roles, 68(1-2), pp. 91-106. 52 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל Roberts, T. A. (2004). Female trouble: the menstrual self-evaluation scale and women’s self-objectification. Psychology of Women Quarterly, 28, pp. 22–26. Roberts, T. A., Goldenberg, J. L., Power, C. & Pyszczynski, (2002). "Feminine protection": The effects of menstruation on attitudes toward women. Psychology of Women Quarterly, 26, pp. 131–139. Schely-Newman, E. (1995). Sweeter than honey: Discourse of reproduction among North-African Israeli women. Text and Performance Quarterly, 15(3), pp. 175-188. Schooler, D., Ward, M. L., Merriwether, A. & Caruthers, A. S. (2005). Cycles of shame: menstrual shame, body shame, and sexual decision-making. Journal of Sex Research, 42, pp. 324–334. Sered, S. (1997). Arbiters of female purity: Conversations with Israeli ritual bath attendants. In: A. Lieblich & J. Ruthelben (Eds.), Narrative Study of Lives, 5. (pp. 40-58). Thousand oaks: Sage. Sered, S. S. (2000). What Makes Women Sick? Maternity, Modesty, and Militarism in Israeli Society. Hanover: NH, Brandies University Press, University Press of New England. Sered, S. S. (2005). 'The ritualized body: brides, purity, and the 'Mikveh'. In: Esther Fuchs (Ed.), Israeli Women's Studies: A Reader. (pp. 150- 170). New Brunswick: Rutgers. Sered, S., Kaplan, R. & Cooper, S. (1999). Talking about Mikvah parties, or discourses of gender, hierarchy and social control. In: Rachel Wasserfall (Ed.), Women and Water: Nida and Mikvah in the Jewish Culture. (pp. 145-165). Hanover and London: Brandeis University Press. Shail, A. (2007). Menstruate economics and creative waste. Body Society, 13(4), pp. 77-96. Shostak, M. (1981). Nisa: The Life and Words of a !Kung Woman. Cambridge: MA, Harvard University Press. Simes, M. R. & Berg, D. H. (2001). Surreptitious learning: menarche and menstrual product advertisements. Health Care for Women International, 22, pp. 455–469. Smith, C. (2011). Revisualizing the Menstrual Cycle: Incorporating Social Factors and Contexts into Biological Education. Master's thesis. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 53 Brown University. Storper P., D. & Heymann, F. (1999). Rabbis, physicians, and the women’s/ female body: The appropriate distance. In: Rahel Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 122– 140). Hanover and London: Brandeis University Press. Steinberg, J. (1997). From a ‘pot of filth’ to a ‘hedge of roses’ and back: Changing theorizations of menstruation in Judaism. Journal of Feminist Studies in Religion, 13, pp. 5-26. Stewart, P. J. & Strathern, A. (2002). Power and placement in blood practices. Ethnology, 41(4), pp. 349-363. Strange, J. M. (2005). "I Believe it to be a case depending on menstruation": Madness and menstrual taboo in British medical practice c. 1840– 1930. In: A. Shail & G. Howie (Eds.), Menstruation: A Cultural History. (pp. 102–114). Basingstoke: Palgrave. Thornton, L. J. (2011). "Time of the month" on twitter: Taboo, stereotype and bonding in a no-holds-barred public arena. Sex Roles, 68(1-2), pp. 1-14. Tomlinson, B. (1999). Intensification and the discourse of decline: A rhetoric of medical anthropology. Medical Anthropology Quarterly, 13:1, pp. 7-31. Uskul, A. K. (2004). Women’s menarche stories from a multicultural sample. Social Science & Medicine, 59, pp. 667–679. Ussher, J. & Perz, J. (2011). PMS as a gendered illness linked to the construction and relational experience of hetero-femininity. Sex Roles, 68(1-2), pp. 132–150. Van de Walle, & Renne (2001). Regulating Menstruation: Beliefs, Practices, Interpretations. Chicago: The University of Chicago Press. Vostral, Sh. L. (2008). Under Wraps: A History of Menstrual Hygiene Technology. Lanham: MD, Lexington Books. Wasserfall, R. R. (1999). Introduction: menstrual mlood into Jewish mlood. In: R. Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish life and Law. (pp. 1-2). Hanover: University Press of New England. Whelan, E. M. (1975). Attitudes toward menstruation. Studies in Family Planning, 6(4), pp. 106-108. White, L. R. (2011). The function of ethnicity, income level, and menstrual taboos in postmenarcheal adolescents’ understanding of menarche 54 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל and menstruation. Sex Roles, 68(1-2), pp. 65-76. Yanay, N. & Rapoport, T. (1997). Ritual impurity and religious discourse on women and nationality. Women’s Studies International Forum, 20, pp. 651-663. Zalcberg, S. (2009). Channels of information about menstruation and sexuality among hasidic adolescent girls. Nashim, 17, pp. 60-88.
הווסת הנה תופעה ביולוגית טבעית שמלווה את מרבית הנשים בעולם כחלק ממחזור הפריון. בד בבד מוענקות לווסת משמעויות חברתיות- 1 תרבותיות, שמחברות אותה לאמונות, לפרשנויות ולפרקטיקות מגוונות. * אנו מבקשות להודות למכללה האקדמית אשקלון על הסיוע לפרסומו של מאמר זה. 1 להלן )ועל 'קצה המזלג'( מספר דוגמאות לתפיסות לגבי הווסת במספר דתות ותרבויות: באיסלם נתפסת הווסת כסוג של חולי, ודם הווסת )אך לא האישה עצמה( נחשב טמא. בזמן הווסת יש איסור על מגע מיני ועל השתתפות בפרקטיקות הדתיות המרכזיות )2008, al et Guterman .)בתום הווסת האישה מחוייבת לעבור טקס טהרה )1999, Maghen 123. p. 2011, Roberts & Dunnavant in .)בנצרות המוקדמת נתפס דם הווסת )כמו הזרע( כחלק מהפונקציות הגופניות ולא הוגדר כחטא. בכנסיות המערבית והמזרחית עדיין קיים ויכוח ארוך שנים על השתתפות נשים בזמן הווסת בטקס ה-Communion( ציון הסעודה האחרונה באמצעות קידוש לחם ויין(, מכיוון שהווסת מייצגת ומדגישה את התוצאות של מה שמכונה "הנפילה מגן-העדן". עד לעת החדשה יחסי מין בעת הווסת נחשבו לחטא חמור המוביל ללידת ילדים נכים או ילדים שהשטן שוכן בקרבם. בערך במאה ה־16 נחלש האיסור: חלק מגדולי הכנסיה הגדירו את המעשה 'חטא בר-כפרה' ואפילו מעשה מוצדק במקרים של 'תשוקה בלתי נשלטת' או 'ריב משפחתי' ),Heinemann-Ranke 1988 .)במיתולוגיה ההינדית נתפסת הווסת כזו המאפשרת לאישה לחוות תשוקה והנאה מינית, אך רואים בה גם כביטוי לטומאה. נשים בווסת מנועות מעבודה, מסירוק שערן, משטיפת גופן וממגע עם מקורות מים או אש )2008., al et Guterman .)אסור להן להיות בקרבת אחרים או בקרבת סמלים ומקומות מקודשים )& Dunnavant in 2007, Nagarajan 123. p, 2011, Roberts .)בתום הווסת נדרשת האישה לקיים טקס שטיפה )1991, Leslie 123. p, 2011, Roberts & Dunnavant in .)בדת הבודהיסטית נתפסת האישה, מעת קבלת הווסת, לטמאה ו'מפלצתית' ומסמלת הרג של יצורים חיים. בשיח הרפואי הבודהיסטי העתיק, דם הווסת נתפס כקיים קבוע ברחם, וכמתערבב עם הזרע הגברי ליצירת העובר. דם זה הוא המזין את העובר, ולאחר הלידה גם עולה אל השדיים ומהווה בסיס ליצירת נתפס העתיקה היוונית בתפיסה(; Leslie, p. 63-77, in Porter & Teich, 1994( האם חלב דם הווסת כעניין ביולוגי. פיתגורס למשל סבר שהווסת היא מנגנון לסילוק דם עודף דרך אזוריו החלשים והפגומים של גוף האישה )1996, Coen-Sasser & Lee .)אריסטו סבר שהווסת היא שאריות עודפות של חומר ההזנה בדם האישה, שגולשות מגופה כשכלי הדם מלאים )45. p, 1988., al et Delaney .)על יחסה של היהדות – נפרט בהמשך. תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת ענבל אסתר סיקורל, סמדר נוי וענבל וילמובסקי 20 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל ככלל, קשה מאוד למיין תרבויות על פי אופי התייחסותן אל הווסת ואל נשים בזמן הווסת, שכן בתרבויות רבות תועדה התייחסות מורכבת ומשתנה עם הזמן. אולם נראה כי למרות קיומן של כמה תרבויות שמעניקות לה משמעות 2 רוב ההתייחסויות התרבותיות מקשרות את הווסת למוות, לסכנה, חיובית, לזיהום, ללכלוך ולטומאה, ומעצבות אותה, גם כיום, כחווייה שלילית מעיקרה Buckly & Gottleib, 1988; Delaney et al., 1988; Johnston-Robledo & Chrisler,( 2009 .)ניכר שהווסת – לצד 'אמיתות' נוספות המוטבעות בגוף האישה, מובנית כעדות מוחשית )'evident self )'לנחיתות ה'טבעית' של הנשים אחד היא זו הבנייה(. Johnston-Robledo & Chrisler, 2011; Porter & Teich, 1994( הביטויים לדרכים שבהן מיוצרת היררכיה מגדרית באמצעות זיהוי האישה עם 'גופניות', 'חומר', 'מוות' ו'כיליון' וזיהוי הגבר עם 'רוחניות', 'תרבות' ו'נצחיות' .)Erchull, 2011; Grosz, 1994; Ortner, 1974; Smith, 2011 :למשל ראו) לקראת אמצע המאה ה־20 זוכה הווסת, בייחוד במערב, לפרשנויות מחודשות בכתיבתן של הוגות וחוקרות פמיניסטיות. הוגות אלה חושפות את האופנים שבהם הווסת שימשה ומשמשת אמצעי פוליטי להכפפתן ולהדרתן של נשים )ראו למשל: 2007, Shail; 2011, Kisling & Bobel .)הן גם מציגות אפשרויות לראיית הווסת בהקשרים חיוביים )ראו למשל: ,Gottleib & Buckly 1988 )ומקשרות אותה לאקטיביזם פמיניסטי אקולוגי )ראו למשל: ,Bobel .)2010, p. 95 המונוגרפיה שלפנינו יוצאת מנקודת מוצא שלפיה הווסת היא ביטוי ייחודי של הגוף הנשי )אם כי לא של כל הנשים(, אך במרבית התרבויות, שדות השיח הדומיננטיים עליה מטעינים אותה – ודרכה את ה'מהות הנשית' ואת ה'נשיות הראויה' - בהגדרות תרבותיות וחברתיות ממשטרות. כלומר, שדות השיח הדומיננטיים סביב הווסת ועליה עושים בה שימוש כהצדקה ל'אמיתות' מסוגים שונים, הן באשר לנשיות והן באשר לשונותן ובדרך כלל לחולשתן 3 ולנחיתותן ה'טבעית' של נשים באשר הן. במאמר זה נבקש, בשלב ראשון, להציג, מתוך מבט ביקורתי פמיניסטי, שני 2 ישנן תרבויות שבהן נתפסת הווסת כאמצעי לריפוי מחלות וחוליים שונים, החל ביבלות, כתמי לידה, טחורים, תולעים וכאבי ראש וכלה במגפות ),Vosselmann; 1988., al et Delaney סגולות לווסת מייחסים אחרות בתרבויות(. 1935, pp. 86-92 in: Buckely & Gottleib, 1988 מאגיות )2002, Strather & Stewart ,)והיא משמשת למשל כשיקוי אהבה );2002, Pedersen 2002, Hassen )וכאמצעי להרחקת שדי נהר ורוחות רעות אחרות. 3 יש לציין שההַ בניה התרבותית-חברתית של הווסת עשויה להיות תלויה בזהות האישה )למשל נשים בגילים שונים, נשים טרנסג'נדריות ותלויה גם בתפיסות של האישה ושל סביבתה ביחס לפריון(. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 21 שדות שיח מערביים דומיננטיים סביב הווסת: השיח המדעי-רפואי )שאפיין את המאה ה־19 ומהדהד גם היום(, והשיח המסחרי-שיווקי )שהתפתח בתחילת המאה ה־20 .)לאחר מכן נציג ממצאים מרכזיים מספרות המחקר העכשווית העוסקת בתפיסות ובאמונות עכשוויות על הווסת, ונתמקד בחוויית הווסת בחייהן של נשים ונערות. בהמשך נציג את הרעיונות המרכזיים המופיעים בכתיבה האקדמית הפמיניסטית על הווסת ונצביע על האופן שבו הם חותרים כנגד השיח הקיים ומציעים אלטרנטיבה פוליטית להתייחסות אליה ואל הגוף הנשי. בחלקה האחרון של הסקירה נתייחס אל הכתיבה האקדמית סביב הווסת שנעשתה בישראל ומתוכה, נראה את מרכזיותו של השיח הדתי-הלכתי על הווסת בשילוב עם תכני השיח המערביים הקיימים והגישה הפמיניסטית המאתגרת אותו. מתוך עיון בכתיבה זו נצביע גם על הצורך במחקר ובכתיבה נוספת על הווסת בהקשריה הישראליים. השיח המדעי-רפואי של המאה ה־19 המאה ה־19 התאפיינה בהתחזקות מעמדם של 'מדעי־האדם' ושל המקצועות הנשענים עליהם, וביניהם מקצוע הרפואה )פוקו, 2008 .)התפיסה הרפואית הדומיננטית באותה מאה אישררה תפיסות שמרניות קיימות לגבי הַ סֵּ דֶ ר המגדרי )והמעמדי( הקיים באמצעות שרטוט מדעי של 'טבעו הביולוגי הבעייתי' של הגוף הנשי. מתוך נאמנות לתפיסות החברתיות המקובלות על טבען העדין והשברירי של נשים מהמעמד הבינוני והגבוה, הוגדרו הנשים בשיח הרפואי כחולניות מטבען וכזקוקות למעקב ולהשגחה רפואית מתמדת. אהרנריך ואינגליש )1990, English & Ehrenreich ,)שמציגות את השיח הרפואי על נשים במאה ה־19 בארה"ב, מראות שאיברי הרבייה של נשים ומחזור הפריון הנשי שימשו מוקד להבחנות הרפואיות על 'שונותן', ולמעשה נחיתותן הפיזית, השכלית והרגשית. כלומר, התפיסה כי הרחם, והשחלות בפרט, הם המוקד ל'מהות נשית' ואחראים לתכונותיה ה'תרומיות' והנאצלות של האישה, ביססה למעשה את תפיסת איברי הרבייה הנשיים גם כגורמים מרכזיים ל'תחלואים' ול'מחלות' הקבועים של נשים. בהקשר זה נתפסה הווסת כראָ יה 4 אך גם לתקינות גופנית )אם כי תחת הגדרות רפואיות מגבילות וממשטרות(, כמקור לחולי, לחולשה, לסבל ולחוסר יכולת תפקודית קבועה. וכך, ה'טבע' 4 למשל, וסת שאיחרה )אפילו בכמה שעות( או דימום שנתפס כחריג היוו 'עדות' רפואית לחסימה בזרימת הדם או ל'עצלותו', וכמות דם 'חריגה' נחשבה כזו שעלולה להוביל להדבקה במחלה של המוח, הכבד, הלב, הקיבה ומחלות אחרות. 22 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל הנשי, לא כל שכן בזמן הווסת, יצר הצדקה לתיוג ולהדרה. בו בזמן, אמונות דתיות ומדעיות מוקדמות, שטענו להשפעה רעה ומסוכנת של נשים בזמן הדימום הווסתי, הנובעת מכוח ההרס והמוות הטבוע בהן, Erchull, 2011, p. 32; Van de Walle & Renne,( הרפואי השיח תוך אל גם הדהדו 2001 )ותורגמו לשפה מדעית 'אובייקטיבית'. כך לדוגמה, בשנת 1878 פורסמו בכתב העת הבריטי המכובד, ה־BMJ( Journal Medical British The )מאמרים שבהם הושמעה טענה שנשים בזמן וסת עלולות לגרום במגען לריקבון של מיני מזונות, לנבילת פרחים ואף לאי יכולת לסדר את השיער כהלכה ),Whelan 1975 .)מאמרים מסוג זה, שמהם הדהדו תפיסות מדעיות, דתיות ועממיות, 5 וגם הם יצרו הצדקה, הפעם בשל "מסוכנות", המשיכו להופיע גם במאה ה־20, להשגחה ולפיקוח על נשים בשל 'הביולוגיה העובדתית' שלהן. תפיסות ההרס והמסוכנות של הגוף הנשי השתלבו גם במספר ספרי רפואה ופיזיולוגיה שנכתבו באותה עת ושעתקו אל תוך השיח הרפואי תפיסות תרבותיות וחברתיות שליליות על 'טבען' של נשים ),Tomlinson; 1987, Martin 1999 .)ברוח המהפכה התעשייתית ו'עידן המכונות', תואר מחזור הפריון באותם ספרים כ'פרויקט ייצור' )שסופו המוצלח הריון ותינוק(. במסגרת זו שורטטה הווסת כ'כישלון במערכת הייצור' ואף תוארה כנמק, כמוות של רקמות וכ'הריסות' של הריפוד הרחמי. תיאור קשה זה בלט מול הצגת ייצור הזרע כ'מרשים ומדהים'. התיאורים מרמזים שמערכת הפריון ייצרה מוצרים שאין בהם צורך, ייצור בזבזני ולא יציב. הווסת משורטטת כדיסאינטגרציה כאוטית של צורה, כחידלון, כמוות וכמשהו 'רפוי, 'מעורטל' או 'מגורש'. התהליך הטבעי של סיום גילאי הווסת זוכה באותם ספרים לייחוסים שליליים כ'בלות' )מכאנית( וכמצב של קלקול ללא תקנה במערכת הייצור ),Martin .)1987 ניכר, אם כך, שהשיח הרפואי על מערכת הפריון בכלל ועל הווסת בפרט, דווקא לנוכח ניסיונו להוות גוף ידע מדעי מוכח ומבוסס, סייע והצדיק את המשך הדרתן של נשים מהמרחב הציבורי ואת השארתן מחוץ למוקדי ההשפעה 5 בשנת 1920 העלה ד"ר בלה שיק את הרעיון שלפיו בדם הווסת מופרשות בקטריות רעילות )"menotoxin )"שמקלקלות יין, ירקות כבושים, לחם וכיוצ"ב ),Gotleib & Buckly 1988 .)מחקרים מסוג זה המשיכו גם בשנות ה־20 ,ה־30 וה־50 של המאה ה־20 וכללו בחינה של השפעת דם הווסת )ושל נוזלים אחרים שמפרישות נשים בזמן הווסת( על צמחים ועל בעלי-חיים )1988., al et Delaney.) ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 23 החברתיים והתרבותיים. תפקידו של השיח הרפואי כגורם המשמר את הסדר החברתי הקיים, מצטייר גם בהקשר לכניסתן הגוברת והולכת של נשים לשוק העבודה הציבורי )11. p, 2011, Smith .)השיח הרפואי בהקשר לעבודת נשים )מהמעמד הבינוני והגבוה( התאפיין בפטרנליזם 'מודאג', ויצא מתוך הנחת־יסוד שלכל גוף כמות קבועה ויציבה של אנרגיה הנדרשת לתפקודו התקין. בשיח רפואי זה נתפסה הווסת כצורכת אנרגיה רבה, ועל כן בעת קיומה מצטמצמת כמות האנרגיה הפנויה שיש באישה. מתוך כך, העסקת נשים בימי הדימום עלולה להביא לפגיעה בהן או לפגיעה באיכות העבודה )2011, Smith; 1968. el.at Chiazze .) הרעיון של חולשה אנרגטית של הנשים, שנשען על יסודות מדעיים-רפואיים לכאורה, סייע לקביעתם של חוקרים וקובעי מדיניות שיש להגביל את צורות ההעסקה של נשים )2011, Smith .) החולשה האנרגטית עולה גם בכתיבה הפסיכואנליטית )שיש כמובן להבחינה מהספרות המדעית-הרפואית המקובלת(. אזכור מסוים של הווסת הופיע כבר בכתיבתו של פרויד )כפי שמופיעה אצל סימון דה־בובואר(. לטענתו, להיות אישה משמעותו לחיות עם פצע נורא בגופה – פצע הסירוס. כשמופיעה הווסת בגיל ההתבגרות, הנערה-האישה מקבלת תזכורת חודשית לפצע, ולמעשה זוהי תזכורת שהיא "קוללה". לכן, האנרגיה הנפשית של נשים מושקעת בטראומה ואין להן את אותה היכולת שיש לגברים ללמוד, לחקור, לפתח קריירה עצמאית או לחשוב חשיבה הגיונית )פרידמן, 2007 ,ע' 35 .) אחדים מממשיכי דרכו של פרויד )ביניהם הלן דויטש, מלאני קליין, נורמן בראון, ג'ודית בארדוויק, קלארה תומפסון, מארי צ'דוויק, קלוד דאגמר דאלי, ואחרים( המשיכו את הכתיבה בנושא, בעיקר תוך התייחסות להשפעות שליליות של הופעת הווסת הראשונה. חוקרים אלו פירשו בדרכים שונות את הקשיים של נשים ביחס לווסת כנובעים מהזיהוי של נשים, את מחזור הווסת עם הנשיות, שלגביה יש להן תחושות אמביולנטיות ),Gottleib & Buckley 1988 .)בשנים מאוחרות יותר התפתחה כתיבה פסיכואנליטית פמיניסטית אשר שילבה ביקורת על תפיסות חברתיות של הווסת, דוגמת עבודתה של קריסטבה שתוצג בהמשך. רעיונותיו של פרויד, שהוצגו ב־1909 בארה"ב, הדהדו בתרבות הפופולרית האמריקנית ועיצבו מחדש את תפיסת הניהול הראוי של חיי הרגש, דרך שיח טיפולי ששלט בנוף התרבותי האמריקני של המאה ה־20 .שיח זה התמקד בתפקידו של התת־מודע בקביעת מסלול החיים, במיניות האדם כמקור מרכזי 24 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל לתשוקות ובתפקידה של המשפחה בעיצוב נפש האדם ואחריותה למרבית הפרעותיה )אילוז, 2008 ,ע' 21 .)כך עיצבה התרבות את אופן הביטוי ואת אופי הרגשות הראויים גם בהקשר של הווסת, שהוצגה בחלק מהכתיבה הפסיכואנליטית כמעוררת תחושת אשמה שהודחקה ו/או כנחווית כעונש על 'חטאים איומים' מהילדות המוקדמת. היו אף פסיכואנליטיקאים שסברו שהופעת הווסת בפעם הראשונה עלולה להתקשר למזוכיזם או ל"אוננות .)Delaney et al., 1988( "מורבידית על פי פרשנויות פסיכואנליטיות נוספות, דם הווסת עלול להוות, עבור הנערה תזכורת )לא מודעת, כמובן( לכישלונה הכואב בילדותה המוקדמת להשיג איבר־מין זיכרי, תזכורת שאף עלולה להחזיר את הפחדים המוקדמים מסירוס )או שהיא מהווה סימן לסירוס( )1988., al et Delaney.) עבודתה המוקדמת של הפסיכואנליטיקאית מארי צ'דוויק ),Chadwick 1932 )הצביעה על הפחדים של הנערה המלווים את הווסת הראשונה. הנערה מתחילה להתבייש בגופה המתפתח, ועלולה להאמין שהיא פצעה את עצמה, חלתה במחלה חשוכת מרפא, או נענשה על ידי כוח עליון על מעשים בלתי הולמים. בהמשך טענה הפסיכואנלטיקאית מלאני קליין )1932, Klein )כי הווסת מחוברת חיבור לא מודע להפרשות הצואה והשתן היוצאות מאותו האזור בגוף, וכך מיוצרת אצל הנערה תחושה של גועל )1988., al et Delaney .) פרשנות נוספת הציעה הלן דויטש )1925, Deutsch )שסברה שהווסת נחווית כאירוע משמעותי וקשה כיוון שלראשונה בחייה עומדת הנערה מול הפונקציה הכפולה שלה כיצור מיני וכאחראית לרביית המין האנושי. אם תקבל עליה את זהותה המינית והרבייתית, היא תמשיך את התבגרותה החברתית והמינית בצורה נורמלית, אך אם היא תתנגד לה, סביר שתחווה קשיים רגשיים בהתפתחות זהותה. לפי דויטש, ולאחריה גם לפי אריקסון, הופעתה החודשית של הווסת מזכירה לנערה גם את 'אובדן הילד' ומחזירה אותה לחוויה של כישלון לממש את זהותה ה'אימהית'. דלייני ועמיתותיה מצביעות על כך שחלק מהכתיבה הפסיכואנליטית מתמקד ב'תרומת האם' לחוויית הווסת של ילדתה, בייחוד .)Delaney et al., 1988, pp. 75-77( הווסת כלפי וגועל דחייה של תחושות רעיונותיו של פרויד, ממשיכיו וממשיכותיו, שאומצו ונקלטו בקרב סוכנים חברתיים של הממסד האקדמי, הרפואי והספרותי, שווקו על ידם בתרבות הפופלארית. הפרידגמה הפרודיאנית מילאה תפקיד מפשר בין הרפואה המדעית לרפואת הנפש. יכולתה לגשר בין תחומי ההתמחות של הפסיכולוגיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה מצד אחד, לבין התרבויות הגבוהות והנמוכות מצד ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 25 שני, אפשרה לה להטביע את חותמה על התרבות האמריקנית בזירות השונות ובייחוד בתחום הקולנוע וספרי ההדרכה )אילוז, 2008 ,ע' 26 .) אפשר שהפרדיגמה הפרוידיאנית, שכאמור העצימה את תפיסת החיבור שבין הנפשי לגופני, השפיעה גם על המחקר סביב הווסת. רופא בשם גרייבס, למשל, ביקש לבחון, בעזרת נתונים סטטיסטיים, אנומליה פסיכו־פיזית סביב זמן הווסת. גרייבס אף מצא שיעור לא פרופורציונלי של נשים עם 'נטיות 6 לפשע או להתאבדות' שהיו בזמן הווסת כאשר עברו עבירה או ניסו להתאבד .)Graves, 1913( החל משנות ה־30 של המאה ה־20 התגבר זרם המחקרים רפואיים שהתמקדו בתחושות פיזיות ונפשיות של נשים לפני הופעת הווסת, במה שהוגדר בתחילה כ"תסמונת מתח טרום וסתי" )Tension Premenstrual ) ובהמשך, בשנות ה־50 ,התקבע בשם "תסמונת טרום וסתית" )Premenstrual Syndrome( )1964, Dalton ,)או בקיצור PMS .בתחילה הוגדרה התסמונת כמצב פיזיולוגי - תופעה של אגירת נוזלים המובילה לנפיחות, בעיקר באזור השדיים והבטן, המלווה במתח. עם השנים נהפכה ההגדרה לחוויה סמויה מן העין של מתח או "קונסטלציה של מצב רוח, התנהגות ו/או סימפטומים פיזיים )Association Health Mental National ,אצל גיל, 2010 ,)בימים שלפני הווסת ול'תסמונת רפואית ופסיכיאטרית' רבת־פנים, הכוללת יותר ממאה 7 סימפטומים אפשריים שעלולים להתרחש בשבועיים הסובבים את הווסת, התסמונת בהגדרת העמימות(. Chrisler & Caplan, 2002; Kissling, 2006, p. 42( מאפשרת לנשים רבות לזהות בתוך עצמן סימפטום זה או אחר ולאבחן את עצמה כסובלת מהתסמונת. במקביל, החברה רואה בכלל הנשים סובלות פוטנציאליות )אם לא בפועל( מ-PMS ,ומכאן, לא יציבות במבט כוללני .)Smith, 2011( בעוד שבעולם המערבי, התסמונת מובנית במבט פטריארכלי כ"מחלה" )גיל, 2010 ,)התסמונת הקדם־וסתית היא, לפחות בחלקה, תלויית תרבות, 6 ספרות מחקרית מאוחרת יותר ניסתה לבסס את הקשר בין מהלך המחזור החודשי לבין מעורבות בתאונות דרכים )1960, Dalton.) 7 הסימפטומים מגוונים ביותר וכוללים, בין השאר, כמיהה למזון מתוק או מלוח, עצירות או שלשול, כאבי שרירים, פצעונים, ירידה או עלייה ברמת האנרגיה, עצבנות, מתח, חרדה, עצב, דכדוך, תחושת חוסר שליטה, נדודי שינה ושינויים בחשק המיני, קשיים בריכוז, בשיפוט המציאות, בקואורדינציה, ירידה ביעילות תפקודן ובהישגיהן. רבים מהסימפטומים המתוארים בספרות דומים לתופעות של לחץ נפשי )stress ,)חרדה .)Chrisler & Caplan, 2002( ודיכאון 26 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל והדעת נותנת שהיא תוצאה של תהליכי המדיקליזציה בתרבות המערבית, כפי 8 אושר ופרץ שמלמד היעדרה בתרבויות כגון סין, הונג קונג, הודו ואחרות. )2011, Perz & Ussher )ערערו על הגדרת ה-PMS כתסמונת ייחודית וקבועה והראו כי שינויים קדם־וסתיים הם תוצר של תהליך דינאמי של משא ומתן, שבו נשים הן סובייקטים פעילים ולא רק סובלות פסיביות. נציין שהכתיבה הפמיניסטית לא שוללת ממצאים מחקריים ספציפיים על התחושות המקדימות את הווסת, ובוודאי שאינה שוללת חוויות סובייקטיביות של נשים לפני הווסת ובמהלכה. יחד עם זאת, ראוי להבין כיצד השימוש בפרקטיקה של הגדרת התסמונת ממשטר את גופן של נשים. כך לדוגמה, מחקרים נוטים להתמקד במאפיינים שליליים ולהתעלם מקיומן של נשים המדווחות על תחושות חיוביות לפני הווסת, כגון יצירתיות, פתיחות רגשית וכדומה )25. p, 2002, Lee .)השיח החברתי על ה-PMS מושפע גם הוא מהשיח הרפואי ומעצב את ההורמונים הנשיים כבעלי כוחות־על בעלי פוטנציאל להפוך נשים 'נעימות' למפלצות זועמות חסרות רסן המסוגלות להרוס את הקריירה שלהן, את משפחתן ואף להוות סכנה של ממש לחברה. כך מכוונות נשים לא להביע מנעד של רגשות משום שהתנהגותן מוסברת שוב על ידי הביולוגיה של גופן. מסרים אלה עלולים לעצב את החוויה שלפני הדימום כבעיה רפואית ולעתים אף כהפרעה פסיכיאטרית )2002, Caplan & Chrisler .) לראָ יה, המהדורה הרביעית של ה-DSM אף מגדירה הפרעה קדם־וסתית )Disorder Dysphoric Premenstrual ,)המכונה גם ,PMDD כתסמונת מובחנת 9 אשר ממנה סובלות %3%-5 מהנשים. מה-PMS, ההבניה התרבותית-חברתית של המעגל ההורמונלי הנשי נמשכת גם היום, וכנראה אף ביתר שאת. כך, כתבי־עת אקדמיים )בייחוד בתחומי הפסיכולוגיה והשיווק( מציגים מחקרים על השפעות השלב במחזור החודשי על העדפות 8 לדוגמה, שוסטק )1981, Shostack )בחנה את קיום התסמונת בקרב נשים משבט הקונג ומצאה כי אף שדגימות הדם שלהן, שנלקחו לפני הווסת, לימדו על קיומם של שינויים הורמונליים הידועים בספרות המדעית המערבית ככאלה שתורמים לתסמונת, הנשים לא ביטאו סימפטומים פיזיולוגיים או רגשיים הקשורים ל-PMS . 9 הביקורת הפמיניסטית טוענת כי בחינת הסימפטומים המגדירים את ההפרעה מלמדת שהם מקבילים לסימפטומים של ה-PMS .מכאן עולה הביקורת על הגדרתה של ההפרעה החופפת לתסמונת בתוך ה-DSM ולתיוגן של נשים רבות כבעלות הפרעה )& Chrisler .)Caplan, 2002 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 27 הטעם של נשים, על רמות הטוסטסטרון של גברים הבאים איתן במגע ואף על הסיכוי של אישה – על־פי השלב במחזור - להיות קורבן לאונס )לדוגמה: מחקרים, לכאורה(. Miller et al., 2007; Miller & Maner, 2010; Cantú et al., 2014 אלו מציגים ממצאים אובייקטיבים ואין בהם אמירה חברתית אלא התייחסות ביולוגית, רפואית ו/או צרכנית. אך נראה שההנחה הבסיסית המובילה אותם היא של שליטת ההורמונים הנשיים על האישה ועל הסובבים אותה.10 החיזוק לתהליך המדיקליזציה של הווסת נמשך בשנות ה־60 ,עם פיתוח הגלולות למניעת הריון.11 מכיוון שהגלולות מאפשרות קיצור והפחתה של הווסת, הסדרת מועד הופעתה והפחתת מקצת התופעות שיכולות להתלוות אליה, הן הפכו אט־אט – יחד עם פיתוחים כימיים אחרים - לאמצעים המאפשרים שליטה על הווסת )5. p, 2009, Freidenfelds .)בהקשר זה חשוב לומר שבממסד הרפואי היו וישנם רופאים וחוקרים המעודדים ומקדמים את הדיכוי הכימי של הווסת עד להעלמתה כמעט, תוך הצגת נימוקים שנויים במחלוקת.12 נציין שהשיטות הכימיות לדיכוי הווסת מעוררות תגובות מעורבות: מצד אחד, תמיכה )של רופאים וגם של נשים ותנועות פמיניסטיות ליברליות( בנוחות בניהול הגוף, ומצד שני, נשים ותנועות פמיניסטיות עכשוויות רואות בעיכוב הווסת פגיעה בהתנהלות הטבעית והבריאה של הגוף והעמקת תהליכי המשטור של נשים באמצעים רפואיים ),Kisling & Bobel .)2011; Jones, 2011; Repta & Clarke, 2011 השיח הרפואי סביב דיכוי הווסת מתאפיין ברטוריקה שיווקית של 'בחירה', אולם(. Johnston-Robledo et al., 2006, p. 357( 'חופש'ו' נוחות', 'עצמאות' הקדים אותו, כבר בשלהי המאה ה־19 ,השיח השיווקי סביב ניהול הווסת בהקשר ל'מוצרי ההיגיינה הנשית' )2008, Vostral.) חדירת "המבט העסקי-שיווקי" והתהוותו של שיח צרכני סביב הווסת ראשית המאה ה־20 מתוארת על־ידי שייל )78. p. 2007, Shail )כתחילתו של עידן ה"מודרניות הווסתית" )Modernity Menstrual ,)שבו נשים באירופה 10 מעבר לכך, מחקרים מסוג זה עלולים לתרום להצדקה של אלימות כלפי נשים, למשל בשל העוררות המינית אצל גברים שהן 'אחראיות' לה. 11 הגלולות תרמו להפחתת מספר ההריונות, וכפועל יוצא הובילו להגדלת מספר מחזורי הדימום. כך הן גם תרמו להנכחת הדימום כחלק מתפיסת הגוף הנשי )1981, Harrell.) .Johnston-Robledo et al., 2006; Repta & Clarke, 2011 :למשל ראו בנושא להרחבה 12 28 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל ובארה"ב תופסות את השימוש באמצעים ל'היגיינה הנשית' כחלק בלתי נפרד מחוויית הווסת ולמעשה מ'ניהול הווסת' ),Shail; 1994, Lears; 1993, Brumberg בטבורה קשורה הווסתית המודרניות(. 2005; Strange, 2005; Vostral, 2008 למעבר לייצור תעשייתי של מוצרי וסת ולהופעת השיח העסקי-שיווקי כשיח הדומיננטי סביב הווסת. נציין כי התחבושות לספיגת הווסת )שנרשמו כפטנט בארה"ב ב-1892 ובאנגליה ב-1893 ,)שווקו אחרי מלחמת העולם הראשונה תוך מיתוגן כאביזרים מודרניים איכותיים )2007, Shail .)תנופה של ממש לשיווק התרחשה במלחמת העולם השנייה, שעד אליה השתדלו נשים רבות להיעדר מעבודתן בימי הווסת. בעת המלחמה נעשתה עבודת הנשים לבעלת חשיבות לאומית, וכך החלו )בארה"ב( לגבש תכניות לחינוך נשים להמשך עבודתן בימי הדימום. בשנים אלו מותגו מוצרי הווסת כחיוניים לבריאות, לתנועה החופשית במרחב ולניהול הגוף כדי שיותאם ללוח־הזמנים של העבודה התעשייתית ),Vostral .)2008, pp. 5-6, 109 תעשיית מוצרי הווסת נכנסה באותה תקופה באופן פורמלי גם למערכת החינוך האמריקנית, דרך שיעורי חינוך מיני שהתווספו למערכת. אמנם הוראת הנושא הוטלה על המורים, אולם התעשייה הבחינה בשעת הכושר השיווקית הטמונה בדבר, וכך, ב-1941 הוציאה 'טמפקס' )ואחריה חברות נוספות( 'מדריך למורה', וכן הציעה שירותי הדרכה לחינוך מיני, תחילה בקולג'ים ובהמשך גם בבתי־ספר תיכוניים ויסודיים. ההדרכות כללו סרטונים ודוגמיות של מוצרי החברה. 'קימברלי קלארק' אף הגדילה לעשות וגייסה את אולפני דיסני ליצירת סרטון המלמד על הווסת הראשונה ועל משמעותה כהתחלה של חיי אהבה ופוריות )53. p, 2008, Freidenfelds .)כך התרחבה לכאורה הנראות וה'נורמליות' של הווסת.13 מחקרים רבים, בייחוד אלה המתייחסים לארה"ב,14 בוחנים את המסרים המועברים בשיח השיווקי.15 המחקרים מלמדים כי הווסת מובנית בשיח 13 גם כיום ממשיכה 'מחלקת החינוך' של טמפקס בפרוייקט החינוך שלה בבתי־ספר רבים בארה"ב, וחברות היגיינה נוספות מציעות פרויקטים דומים )2001, Charlesworth.) 14 הדעת נותנת שהעיסוק הנרחב בשיח השיווקי דווקא בארה"ב קשור להיותו )של השיווק בארה"ב( גורם דומיננטי בהבניית הווסת וחוויית הווסת בקרב נערות )ראו לדוגמה: .)Costas et. al., 2002; Marvan et al., 2006 Berg & Block, 1993; Block & Berg, 1993; Charlesworth, 2001; Erchull, 2011; Havens & :למשל 15 .Swenson, 1988; Merskin, 1999; Raftos et al., 1998; Simes & Berg, 2001 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 29 השיווקי בעיקר כבעיה רפואית או כמשבר היגייני מביך הדורש הסתרה יסודית וזהיר שיטתי ניהול ומחייב, 16)Roberts, 2004; Schooler et al., 2005( ומוקפדת כדי למנוע את ה'בושה' שתיגרם אם, בשל 'אבטחה לקויה', יתגלה הדימום )2001, Berg & Simes .)בנוסף, מחקרים הראו שחלק ניכר של מהפרסומות מתאפיין בהגפנה ובאובייקטיפיקציה של נשים, שמוצגות בהן כאובייקט Block Coutts & Berg, 1993; Erchull, 2011; Havens &( מיני או דקורטיבי .)Swenson, 1988; Lindner, 2004; Raftos et al., 1998 אפשר לומר כי השיח השיווקי החליש לכאורה את הטאבו על הווסת, כיוון שהנכיח את קיומה ומיתג אותה ככלל־נשית. בו בזמן הציג השיח הזה את הווסת כגורם שניתן להעלים אותו ושאינו צריך להשפיע על חיי האישה המודרנית )ובכך אפילו להקביל את חייה לאלו של גברים(. אולם, אמירות אלו שימרו את הטאבו סביב הווסת כיוון שהוא ממוקד ב'התמודדות' עם נראותה. שייל אף טוען שהשיח השיווקי מחדש תפיסות רפואיות מוקדמות יותר, שלפיהן נשים הן 'יצרניות פסולת' ש'מטבען' דולפות ואינן יכולות להכיל את נוזליהן ולשלוט בהם, ולכן הן בעלות פוטנציאל מתמיד לזיהום הסביבה. כך משמשת הווסת לא רק כאמצעי להבחנה ביולוגית אלא גם ערכית ),Shail .)2007 לסיכום, המחקרים שהתמקדו בשיח השיווקי של מוצרי ה'היגיינה הנשית' מלמדים על שחזור מסרי השיח הרפואי באשר לגוף הנשי ה'בעייתי' בד בבד עם דיון באפשרות המוענקת לנשים לשלוט בגופן ולהסתיר את נחיתותו. שיווק מוצרי ההיגיינה הבטיח לנשים "חופש" מהצורך להסתגר בבית כדי להסתיר את מה שלא היה ניתן להסתיר בעבר. עם זאת, האפשרות להסתיר את הגוף ה'בעייתי' נהפכה במהרה לדרישה מנשים לניהול עצמי של הגוף המודרני באמצעות הסתרה מוחלטת של דליפותיו המגונות. אמונות, תפיסות והחוויה של הווסת – מחקרים ב'שדה' בד בבד עם הכתיבה המחקרית והשיח על התפיסות החברתיות של הווסת, קיימת כתיבה מחקרית נרחבת מאוד שמתמקדת בתפיסות, באמונות ובהתייחסויות עכשוויות לווסת ולחוויותיהן של נשים ביחס אליה. אי אפשר, Erchull et al., 2002, Freidenfelds, 2008; Merskin,( שינוי של מסוימת מגמה נראית, זאת עם 16 1999 .)מרסקין למשל מצאה כי בין השנים 1987-1997 חל מעבר מהמסר של "משבר הגייני" למסר של "ניהול עצמי". 30 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל כמובן, במסגרת זו, להתייחס למכלול הממצאים מהספרות.17 עם זאת ניתן לומר שגם כיום יש נוכחות משמעותית, חוצת גבולות תרבותיים וחברתיים, לתפיסות שליליות סביב הווסת וסביב נשים בווסת. וכך, הווסת מקושרת גם כיום, הן אצל נערות ונשים רבות והן אצל גברים רבים, לחוסר ניקיון, ללכלוך, לטומאה, לגועל, לחוסר שליטה עצמית ול'סכנת זיהום'. תפיסות אלה תורמות לתיוגן השלילי של נשים, פוגעות בביטחונן ובדימוין העצמי, בחוויית גופן, בחוויית מיניותן וכן בסיכויי התפתחותן.18 נראה שהתפיסות והאמונות סביב הווסת מושפעות במידה זו או אחרת מגורמים שונים, וביניהם האמונה הדתית והמוצא האתני, הערכים והנורמות הנהוגים בקהילה ובמשפחה הרחבה יותר, הרכבה של המשפחה ומצבה הכלכלי, גיל הווסת הראשונה של הנערה וכן משאביה האישיים. כך למשל, הוסטר ועמיתיה )2003., al et Hoerster )מצאו שסטודנטיות ממוצא הודי חוות את הווסת כטבעית יותר וכפחות מטרידה מחברותיהן האמריקניות; דונוון ורוברטס )127. p, 2011, Roberts & Dunnavant )מצאו שנשים שמגדירות עצמן דתיות )יהודיות, הינדואיסטיות ומוסלמיות( חוות את הווסת כמביכה וכמגבילה אך גם כמעצימה יותר, לעומת חברותיהן החילוניות; ווייט ),White 2011 )מצאה שנערות אמריקניות לבנות ממשפחות מבוססות מגלות ידע רב יותר ומוכנות גבוהה יותר לקראת הווסת לעומת חברותיהן האפרו- אמריקניות או חברותיהן שהכנסתן נמוכה יותר; לי )2009, Lee )מצאה שנשים שמוצאן ממשפחות שמרניות, או כאלו שקיבלו את הווסת הראשונה בגיל צעיר יחסית, חוו אותה )גם לאחר מספר שנים( כמביכה ומביישת יותר; זכו כי שחשו, שנערות מצא( Teitelman, 2004, in: Lee, 2009, p. 617( וטייטלמן להכרה ביכולותיהן האינטלקטואליות או היצירתיות, חוו את הווסת הראשונה כחוויה חיובית יותר מאחרות.19 17 בין השאר, גיליון של כתב העת Roles Sex ,שיוחד למאמרים עדכניים בהקשר לחוויית הקשורות בווסת, לאמונות ביחס אליה ולהתייחסויות חברתיות כלפי נשים בווסת יצא לאור בשנת 2013 .למאמר נוסף שבו הוצגה סקירה מחקרית נרחבת ראו: 2009, Lee. Chrisler & Caplan, 2002; Johnston-Robledo & Chrisler, 2011; Heard & Chrisler, :למשל ראו 18 1999; Houppert, 1999; Kowalski & Chapple, 2000; Roberts et al. 2002 Anson, 1999; Benjet & Hernandez-Guzman, 2002; :לדוגמה ראו נוספים למחקרים 19 Bramwell et al., 2002; Brooks-Gunn and Ruble, 1980; Freidenfelds, 2008; Orringer & Gahagan, 2011; Luisa et al., 2005; WHO, 1981 in Marvan & Trujillo, 2010, p. 54; Uskul, .2004 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 31 מחקרים רבים שעסקו בחוויית הווסת התמקדו בווסת הראשונה )Menarche )בשל ממצאים שלפיהם, לאופן שבו היא נחווית חשיבות גדולה בגיבוש התפיסה העצמית העתידית של הנערה ותפיסת גופה )et Marvan 2006., al .)סיבה נוספת לכך היא ממצאים המראים שחוסר הדרכה ומוכנות לקראת הווסת הראשונה מנציח אמונות שגויות והופכים את הנערה לפגיעה יותר לגילויים של גישה שלילית לווסת, לחווייה של בושה, לדימוי עצמי נמוך ולסיכון מוגבר למחלות מין והריונות לא רצויים )2011, White .)בהמשך לכך, מחקרים רבים הראו שחלק ניכר מהנערות זוכרות את הווסתות הראשונות כחוויה שלילית. לי )2009, Lee ,)שסקרה מחקרים רבים בנושא, הצביעה על שלוש תימות מרכזיות שמופיעות בסיפוריהן של נשים ונערות בהקשר לחוויית הווסת הראשונה: תימה שעיקרה בושה ואף השפלה - בשל גופן ה'מלוכלך', ה'מזוהם', ה'מזהם' והדולף ללא שליטה; תימה של צורך עז ודוחק להסתיר את העובדה שהן חוות וסת, ולעתים אף חרדה מפני האפשרות שתתגלה; ותימה של חוויה שלילית את גופן בהקשר של התבגרות מינית ומיניות. הממצאים מלמדים שסביב חוויות שליליות אלה את גופן, מופנמים אצל נערות ונשים דיכוי והכפפה מגדרית ומינית. הן לומדות, לכאורה מתוך רצון עצמי, למשמע את עצמן על פי הסדר החברתי, המגדרי והמיני ה'מקובל', ואצל מקצתן המשמעות היא הפנמה של מבט גברי שעיקרו חיפצון מיני. נראה שהחווייה השלילית המלווה את הווסתות הראשונות קשורה לממצאים שעל־פיהם חלק ניכר מהנערות אינו זוכה להדרכה על הווסת אשר מתאימה לצרכיהן. וייט למשל )2011, White )מצאה שעיקר המידע המקדים שאליו נחשפו נערות אמריקניות לבנות ואפרו-אמריקניות היה פרסומי. כפי שהראינו לעיל, שיח ה'הדרכה' הפרסומי מציג את הווסת כ'משבר היגייני הדורש 'העלמה', ובחלקו גם מחפצן נשים ומייצר אותן כאובייקט מיני. באשר להדרכה ספציפית מאימן, מצאו קוסטוס ועמיתיה )2002., al et Costos )שמעל מחצית ממאה נשים שאותן ראיינו, לא זכרו שקיבלו הדרכה אימהית לפני הווסת הראשונה. בנוסף, נשים שזכרו הדרכה תיארו אותה בדרך־כלל כמלווה במסרים שליליים וממוקדת בהנחיות ביצועיות - ללא התייחסות לצרכיהן הרגשיים. במחקרים נוספים נמצא שאימהות רבות חשות שאין הן מוכנות מספיק להעלות את הנושא ולשוחח עליו עם בנותיהן ):in, 1999, Houppert; 1997, Brumberg 2011, White .)סביר להניח שהקושי של אימהות להדריך את בנותיהן נובע ממסרים דומיננטיים של בושה, השתקה והסתרה, שאליהם נחשפו בנעוריהן. כך משועתק המבנה הפטריארכלי-מיזוגני מדור אחד למשנהו. 32 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל עם זאת, מחקרים שנערכו בעשור האחרון מלמדים על התפתחות חיובית ביחס למסרים על הווסת ועל חוויית הווסת. כך למשל, במחקר שבו השתתפו מאה וחמישים סטודנטיות אמריקניות צעירות ושהתבסס על כתיבה חווייתית, מצאה לי )2009, Lee )ירידה בעוצמתו של שיח הדיכוי על הווסתות הראשונות. בה בעת לי הציגה דגש על חווייה חיובית של הווסת - ציפייה לקראת הווסת הראשונה, חווייה של בריאות, שמחה בתהליך התבגרות והתלהבות מהתפתחות הגוף הנשי ומההצטרפות 'למועדון הנשי'.20 לי סוברת שהתפתחויות חיוביות אלה קשורות למסרים חיוביים יותר ביחס לווסת, המועברים לנערות מאימותיהן וכן ממערכת החינוך. לי גם מצאה שכשליש מהסטודנטיות זכרו את חוויית הווסת הראשונה באדישות ובריחוק, כ'עובדה ביולוגית לא משמעותית שקורית לכל אישה ושאין מה להתרגש ממנה'. לי סוברת שתגובה זו קשורה אולי, אצל מקצת הסטודנטיות, להכנה מוקדמת שעברו בקשר לווסת. אפשר גם שהריחוק הרגשי הבולט מעיד דווקא על הפנמה עמוקה של הנורמות המקובלות, שעיקרן דרישה ל'ניהול שקט מוקפד'. השטחת החווייה מבטאת כך ריחוק והזרה עצמית.21 ייתכן שכל אלה מתאפשרים היום ביתר קלות בשל הפיתוחים הטכנולוגיים הבלתי פוסקים של 'אמצעי ההגנה הסניטרית' ששיווקם מדגיש שוב ושוב 'העלמה' ואף 'ניטרול' של כל סממן חושי לקיום הווסת. ביקורת החושפת את שדות השיח הדכאניים סביב הווסת והמציבה גם סדר יום חדש לחווית הווסת, עולה בכתיבה הפמיניסטית, בייחוד מאמצע המאה ה־20 . הכתיבה הפמיניסטית בהקשר לווסת החל מאמצע המאה ה־20 ,וכחלק מהגל השני של הפמיניזם, החלה כתיבה פמיניסטית ביקורתית, שמבקשת לחשוף את מנגנוני הכוח העומדים בבסיסם של תכני השיח הדומיננטיים סביב הווסת ושואפת לפרקם. את תחילת הכתיבה 20 מחקר זה מצטרף, כאמור, למספר מחקרים שאכן הציגו גם חוויות חיוביות בקשר לווסת הראשונה. כך למשל, דונובון ורוברטס מצאו שחלק מהנערות חוות את הווסת כחווייה שקשורה לרוחניות וכן כחווייה של עוצמה ושל שליטה נשית, ופינגרסון ),Fingerson 2006 )מצאה כי למרות העובדה שבשנים הראשונות של הווסת חוות נערות רבות בושה ומבוכה, עם הזמן, כשהן חוות אותה כמשותפת להן ולחברותיהן, הן מייצרות סביבה סולידריות נשית והן חוות אותה כמעצימה. Goldenberg et al., "Terror Management", 2000. In:'( "הפחד ניהול "לתיאוריית בהמשך 21 ,32. p, 2011, Erchull )אפשר גם להציע פרשנות נוספת, שלפיה האובייקטיפיקציה של הגוף מבטאת מאמץ )לא מודע( להרחקת המודעות מסופיותו של הגוף. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 33 הזו אפשר לראות בספרה פורץ הדרך של סימון דה־בובואר המין האחר, שבו היא טוענת שהחברה מציגה את הווסת כסממן לנשיות, אולם סממן זה מקושר להגבלה ולנחיתות. כך לומדת הנערה לראות בווסת, ומכאן בנשיותה, מקור לבושה ולגועל: "גופה נתפס כמלוכלך, טמא, ובזמן הווסת עליה לנקות עצמה, .)De Beauvoir, 1988 [1949], p. 340-1( "הגבר בשביל עצמה את ולטהר להכשיר הכתיבה הפמיניסטית של שנות ה־70 וה־80 המשיכה את הביקורת על ההבחנה האנליטית והערכית שיצרה הפילוסופיה המערבית הדואליסטית בין כל מה שהיא הגדירה כ'טבע' )'חומר'( ולפיכך נתפס כ'נחות', לבין כל מה שמוגדר כ'תרבות' )'רוח'( ונתפס כ'נאצל' );1974, Ortner; 1983, Hartsock .) הביקורת הצביעה על השימוש הפוליטי-כוחני בדיכוטומיה הלכאורה 'אנליטית-ניטראלית' המצמידה לגבר מערך דימויים חיוביים )סדר, יציבות, רציונליות ושליטה עצמית(, ולאישה מערך דימויים הופכי )חוסר סדר ויציבות, חוסר רציונליות והעדר שליטה עצמית(. האנתרופולוגית הסטרוקטורליסטית מרי דאגלס )2004, 1966, Douglas ) האירה את הרעיון של הגפנת נשים וסימון הפרשותיהן כ'סכנה'. בספריה הציגה דאגלס הבחנה דיכוטומית בין "טומאה" ל"טהרה" המושרשת, בין השאר, בשיח התרבותי הדומיננטי על הווסת. דאגלס רואה את קטגוריית הטומאה כמקבילה לקטגוריית הלכלוך, וקשורה ל'דבר שאינו נמצא במקומו הנכון', ולפיכך חורג מגבולותיו. הטומאה בעצם קיומה מערערת את הסדר ה"טהור" – היציבות החברתית )1966, Douglas .)הפרשת דם הווסת אל מחוץ לגבולות הגוף מגדירה אותו כטמא, ואת האישה כנמצאת במצב מעבר, אשר בתרבויות רבות, מתקשר עם סכנה. אנשים הנמצאים במעברים נחווים כמסוכנים לעצמם ולאחרים. דאגלס טענה כי אף על פי שכל ההפרשות האנושיות מסמלות סכנה ליציבות החברתית, הפרשות המין, ובייחוד מאברי המין הנשיים, נתפסות כמזהמות ומלוכלכות יותר מהפרשות אחרות, כאיום עד כדי מוות, שמטיל הגוף הנשי על סביבתו. זאת משום שדם הווסת אינו מופרש בטעות או באופן שרירותי )כדם של פציעה(, ולכן מוגדרת האישה בווסת כטמאה והרחקתה מהקולקטיב מוצגת כפעולה להגנת הקבוצה )153. p, 1966, Douglas.)22 התגובה החברתית לטומאה כוללת איסורים המופנים אל האישה, אשר מטרתם להגן על הקולקטיב מהסכנות שבדם זה. 22 דאגלס המשיכה וטענה כי בחברות רבות בעולם גברים הם העורכים טקסי הקזות דם: ציד, לחימה ודומיהם. הדימום הווסתי הוא אולי המקרה היחיד שבו נשים מדממות באופן נורמטיבי ושגרתי ומהוות בכך אנומליה סמלית. 34 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל חוקרת התרבות, הפסיכואנלטיקאית והסמיוטיקאית ג'וליה קריסטבה ממשיכה את השיח של דאגלס על הפרשות הגוף כאיום שמטיל הגוף הנשי על סביבתו. בספרה כוחות האימה: מסה על הבזות,23( 2005 )טוענת קריסטבה כי מאחורי פולחני ההיטהרות מפני הווסת מסתתרים אימה מפני האישה ופחד מפני עימותים עם הנשי. ערעור מכיוון נוסף מציעה קריסטבה כאשר היא מתמקדת באופן שבו החברה דורשת מנשים לייצר או לעצב את גופן כהגון, נקי, ראוי, מציית ושומר על הכללים. טענתה המרכזית היא שמחירו של דימוי גוף כזה הוא רגשות החרדה, הגועל והדחייה שאנו חשים בפגישותינו עם חומר - דימוי או פנטזיה - שמקורו בשולי הגוף, ב'אזור הגבול'. גבול זה שבזכותו נשמר הניקיון, שברירי במיוחד משום שהוא מציב איום מתמשך על האני בעצם קיומו: זיהום או פירוק קו הגבול יפרק גם את הסובייקט. את אזור הגבול ומה שמעבר לו מגדירה קריסטבה כבזות )Abject ,)ובה בעת הוא דחוי ומקור למשיכה מצד הסובייקט. זהו אזור בלתי נלאה וחסר החלטיות, בפנים ובחוץ, ולנוזלי הגוף ולהפרשותיו יש בו תפקיד מרכזי. הבזוי מורה על מה שהורחק מהגוף כהפרשה והפך ל"אחר" )2005 ,ע' 9 .)היות ומקור ההפרשות הוא בגוף עצמו, הגוף מכיל חומרים "בזויים" שעתידים להיות מופרשים. רעיון זה מוביל לתיעוב של מה שנמצא בתוך הגוף. מכיוון שלנשים יותר הפרשות )בזויות( מאשר לגברים, בכללן הדם הווסתי, נוצרה הגדרה חברתית המתייחסת לאיום הנשי המובחן מהגברי )פרידמן, 2007 ,ע' 7-326 .)הגדרה זו באה לידי ביטוי בריטואלים של הרחקת האישה ובידודה. כמו כן, הנשים עצמן הפנימו את היותן "אתר הזוהמה של התרבות" )פרידמן, 2007 ,ע' 323.) בעבודתה של גרוס )1994, Grosz )אפשר לראות קישור בין התובנות של קריסטבה ובין תפיסת הדואליות 'טבע-תרבות'. גרוס הראתה כי הפרשות או דליפות הגוף הנשי אל מחוץ לגבולותיו )וסת, חלב(, וכמוהן גם הריון ולידה, נתפסים כביטויים של השתייכות לטבע. וכך, אף על פי שגם הגוף הגברי מפריש, רק הגוף הנשי מסומן ככזה. בעוד שהאמונה היא שכל מין מסוכן למין האחר דרך מגע עם נוזלים מיניים, הנשים נתפסות כבלתי נשלטות וכמסוכנות לסדר החברתי יותר מהגברים )193. p, 2011, Overand .) אוברנד )107. p, 2011, Overand )וכמוה גם שייל )2007, Shail )טענו כי גופים נשיים הוגדרו כ'מפרישים' וכ'מלוכלכים' על־ידי המערכת המסמנת, ולכן הם לא מתקיימים בלעדיה ולהיפך. השיווק הקפיטליסטי של מוצרים לשימוש .Powers of Horror: An Essay on Abjection, (1982( :ובמקור 23 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 35 חד־פעמי מגדיר את הווסת כפעילות ייצור פסולת המצריכה מענה שוטף בדמות מוצרי ההיגיינה. משמעות הדבר היא שאין ניגוד פשוט בין מערכת של סדר לבין משהו זר וכאוטי שמקומו בזבל. הפסולת איננה 'מגורשת' או מורחקת על ידי המוצרים של המערכת, היא התכלית של המערכת. במערכת זו, התהליך הבלתי פוסק של הפרשות נשיות, זוכה למענה של ייצור מוצרים לשימוש חד־פעמי המהווים חלק אינטגרלי ממכונת הייצור הקפיטליסטית. כלומר, הווסת הופכת לגורם המניע את התהליך הכלכלי העומד בבסיסו של ייצור מוצרי ההיגיינה. במקביל לכתיבה שהתמקדה בחשיפת ההקשרים הדכאניים של הווסת, התפתח גם אקטיביזם פמיניסטי שניסה להבנות מחדש את הווסת באופן המערער על שדות השיח ההגמוניים. אחד הספרים הראשונים המכוננים בהקשר זה היה הסריסה (1970, Eunuch Female The (שבו קראה המחברת, ג'רמיין גריר, למהפכה נשית נגד הפטריארכיה ונגד תחושת הגועל שהיא מייצרת אצל נשים ביחס לגופן. כחלק מכך, הציעה גריר לנשים לשקול לטעום את דם הווסת שלהן ולבחון את תגובתן לפעולה זו )51. p, 1970, Greer.)24 גם כתבים משלהי שנות ה־80 ומשנים מאוחרות יותר החליפו את תפיסת הווסת כסממן לנחיתות נשית בדיון בגוף ככלי לאמירות תרבותיות Buckley & Goltleib, 1988; Delainy et al., 1988; Gotleib, 2002;( ופוליטיות 2002, Morrow; 2002, Hassen ,)בתוך כך הם מעלים גם אפשרות, המתבססת בעיקר על פרקטיקות הווסת במגוון תרבויות, לתפיסת הווסת כאירוע חיובי ומעצים )2002, Pedersen .)גוטליב, לדוגמה, טענה כי האישה יכולה לקבל את הטומאה, לנקות אותה, לכפר עליה או למרוד בה )2002, Gottlieb .)שיח זה מציג איפוא תהליכים גופניים ככלים לאמירות תרבותיות ופוליטיות ),Hassen .)2002; Hoskins, 2002; Stewart & Strather, 2002 נראה כי החזרה לדיון בגוף הנשי ובווסת בפרט, מאפיינת את התקופה העכשווית של התנועה הפמיניסטית ויכולה להתפרש כמאפיינת את הגל השלישי של הפמיניזם.25 כריס בובל )2010, Bobel )מתמקדת בווסת במבט 24 גריר הוסיפה ואמרה: "אם את חושבת שהשתחררת, כדאי לך לשקול את הרעיון לטעום את דם הווסת שלך. אם הוא גורם לך לגועל, יש לך עוד דרך ארוכה" )51. p, 1970, Greer , תרגום חופשי(. 25' הגל השלישי' של הפמיניזם הוא ביטוי לתקופה חדשה בחשיבה ובעשייה הפמיניסטית, שהחלה בסביבות שנות ה־90 בהמשך לגל השני הרדיקלי אם כי בנפרד ממנו, ושמאפיינת את דור הנשים שגדלו לתוך הפמיניזם של שנות ה־60 וה־70 ,ספגו את רעיונותיו ומוכנות להמשיך הלאה ולהתמודד עם סוגיות חדשות. הגל השלישי של הפמיניזם מבקש ליצור 36 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל אתנוגרפי ביקורתי וחושפת דיונים מרכזיים בחשיבה הפמיניסטית המשולבים באתגרים לבניית תנועה פמיניסטית כוללת. בספרה )כמו בכתבים נוספים שלה(, היא מציעה מבט בין־תחומי על הקשר שבין הגל השלישי של הפמיניזם ובין 'אקטיביסטיות וסת' )Activists Menstrual )שמערערות על טאבואים מושרשים וחושפות את ההבנייה החברתית של מוצרי טיפוח נשיים כשומרים על 'בטיחות' הגוף הנשי. אקטיביסטיות ווסת נשענות על תנועות שעסקו בבריאות, וכן על הדיון בתסמונת ההלם הרעלי )- Syndrome Shock Toxic TSS )שקושרה עם טמפונים בעלי ספיגה מוגברת ושהוביל לפעילויות למען בטיחות השימוש בטמפונים. אקטיביסטיות הווסת מתנגדות להבניית הווסת כבעיה הדורשת פתרון בדמות אמצעים היגייניים, ובכך מאתגרות את הממסד הרפואי, ובמקביל, מעצימות נשים בהקשר של שליטה בבריאותן ובגופן ),Bobel 2006.)26 הפעילות מערערות על השיח המקובל - המצטמצם לתלונות על התכווצויות וכאבים, לבדיחות על שינויים במצב הרוח ולניסיון לדכא את הווסת ולהעלימה באמצעים כימיים - ומדגישות את הווסת כתהליך גופני בריא המבטא ויטאליות וחיוניות שאין להסתירו או להתבייש בו ),Bobel 2010 .)אקטיביסטיות ווסת פיתחו שיטות לעזרה עצמית, הקימו מרפאות בניהול נשים וגם עסקו בכתיבה של הגוף.27 הן נוהגות להדגיש את הקשר בין חשיבות בריאות הגוף הנשי לבין שמירה על הסביבה. מקצתן גם שותפות לאקטיביזם שמכוון למוצרי הווסת )activism product Menstrual ,)שחושף את הסכנות ב"מוצרי הגנה נשית", הן לגוף האישה והן לסביבה, והן פועלות לקידום ולפיתוח מוצרים אלטרנטיביים לדם הווסת ולפרסום חלופות בטוחות וזולות יותר. פעילותן כוללת כתיבת ספרי מחאה וסרטי מחאה )דוגמת הסרט -Red Moon משנת 2010 .)גם 'מוזיאון הווסת ובריאות האישה', שהוקם ב-1995 ברשת האינטרנט הוא דוגמה לאקטיביזם מסוג זה.28 תנועה נגישה, מכלילה, אקטיבית ופופולרית יותר שתוכל לייצר שינוי לנוכח 'תגובת הנגד' .)Bobel, 2006, p. 4( פמיניסטית-הפוסט( backlash( 26 התנגדות למוצרים הושפעה מתנועת הפאנק שעלתה עם הגל השלישי של הפמיניזם. תנועה זו, ששורשיה בשלהי שנות ה־60 באנגליה, החלה כתת־תרבות, המתמקדת במוזיקה, שביטאה התנגדות לסמכות של התרבות המיינסטרימית. 27 כך למשל מתארת בובל נשים בגיל העמידה המקיימות סדנאות וטקסים במרחב שנקרא 'אוהל אדום'. דוגמאות נוספות הן של פאנקיסטיות ואמניות אורבניות שהקימו קולקטיב פאנק רוק והעבירו סדנאות מקומיות על וסת, אנרכיסטיות קוויריות שמתרגלות בריאות פריונית ומחנכות אפרו־אמריקניות לבריאות הציבור שאימצו את הרעיונות של "בריאות הרחם ההוליסטית". http://www.mum.org 28 ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 37 לסיכום, בעשורים האחרונים עולה שיח פמיניסטי ביקורתי ואקטיביסטי סביב הווסת, בחברה שבה התרבות הפופולרית ממוקדת בצריכה, בהחצנת המיניות ובהצגת הווסת כלכלוך שיש להסתירו בכל דרך - ובשקט. הטענה הפמיניסטית היא שאפילו בנתונים המגבילים הקיימים, הגוף יכול להפוך למנוע של עוצמה )1993, Bordo .)בהינתן לנשים ההזדמנות לזהות ולהכיר את פרקטיקות הווסת הנדרשות מהן כפרקטיקות של משמוע, הן תוכלנה לאתגר את מסגרות חייהן הקיימות ולדרוש שוב את גופן ),2011, Roberts & Duvant .)p. 129 "תמונת מחזור" בישראל29 כמו במקומות אחרים בעולם המערבי, גם בישראל מובנות הווסת, חוויית הווסת והפרקטיקות סביבה מתוך השיח הרפואי )למשל: 2000, Sered ,)השיח המסחרי )למשל: רום ונוי וכן ברק-ברנדס, כאן; 2011, Brandes-Barak ,)והשיח הסימבולי של 'העידן החדש' )למשל: 2010, Moas-Gayle .)אולם, כשלומדים את המרחב הישראלי-היהודי מעניין להיווכח שנקודת ההתייחסות הדומיננטית לניתוח האקדמי )סוציולוגי, היסטורי, אנתרופולוגי, חקר תרבות ושיח(, של הווסת היא התרבות הדתית-היהודית, אף שנשים רבות בישראל אינן מכפיפות עצמן לשיח ולנוהגים דתיים.30 בעשורים האחרונים )ובייחוד משנות האלפיים( השיח הדתי-הלכתי סביב הווסת מהווה נושא למחקר אקדמי- ביקורתי מאתגר, שהעוסקים בו – בעיקר חוקרות מרקע דתי – מבקשות לקחת חלק פעיל בעיצוב השדה והשיח הדתי-אורתודוקסי. את הכתיבה המחקרית שנסקור להלן נחלק אנליטית, לשני חלקים. בראשון נציג מקצת מההתפתחויות במחקר הסוציו־היסטורי העוסק בניתוח טקסטים הנוגעים להלכה ולמנהג היהודיים ביחס לנידה. בשני נציג על קצה המזלג מאפיינים מהמחקר האמפירי - מבית־המדרש של מדעי־החברה, המתמקדים באמונות, בפרקטיקות ובתכני השיח העכשוויים סביב הנידה בחברה בישראל. 29 לכתיבת חלק זה שותפה ד"ר נעמי סילמן. אנו גם מודות מקרב לב לד"ר נועה ששר ולד"ר רונית עיר-שי על המידע הרב, התובנות והחומרים ששלחו לנו. האחריות על התכנים היא, כמובן, עלינו בלבד. 30 ניתן לפיכך לשער, כי המיקוד המחקרי משקף גם מאבקי כוח וידע בין הסמכות האקדמית לזו הדתית, מה שמציב גם את המחקרים והחוקרים/ת כחלק מהשדה. 38 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל לשני חלקים אלה נקדים התייחסות קצרה לזוויות המחקר המרכזיות שאותן זיהינו: כמו שציינו בפתיחה, נקודת מוצא שכיחה לרבים מהמחקרים שסקרנו היא התפיסה היהודית-הדתית על הווסת, שעל־פיה אישה בווסת מסומנת כ'טמאה' ולכן כ'נידה'.31 קטגוריית הטומאה היא נקודת מוצא למחקרים רבים ומתחומי עניין שונים – היסטוריים וסוציו־היסטוריים, אנתרופולוגיים, מחקרי תרבות וניתוחי שיח. עם זאת, מוקדי העניין במחקרים אלה מגוונים. כך למשל, אפשר לראות בהם התייחסות להשפעות ה'טומאה' על מעמדן, מקומן וכוחן של נשים במרחב הציבורי והפרטי כאחד )למעשה, חוקי הנידה הופכים גם את המרחב הפרטי לציבורי(. במרחב זה נבחנת הדרך שבה קטגוריית הטומאה מארגנת את היחסים האינטימיים ואת פרקטיקות היומיום. המחקרים מאמצים גם נקודות ראות שונות על הטומאה: ראייה מבנית, ראייה תהליכית וראייה שמקשיבה לפרשנות של השחקנים - נשים וגברים. מתוך גישות אלו, מקצת החוקרים מתמקדים בתהליכי שינוי שבהם הם מצביעים על קשרים בין היחס לדם הווסת לבין משתנים נוספים דוגמת מערכי הכוח החד־כיווניים והסטאטיים המגולמים במערך הנידה, ובתוך כך הם מציגים את הלכות הנידה כנושאות והמבטאות העיקריות של הדיכוי הפטריארכלי. אחרים מניחים שהשדה מרובה כוחות ודינמי, ומציגים תמונה שלפיה ההלכות מכילות גם אפשרויות למשא־ומתן ואף לעוצמה של נשים )במסגרת הפטריארכלית(. מקצת מהמחקרים מתוחמים לשיח היהודי בלבד ומקצתם מאזינים גם להשפעות חיצוניות )אמוניות, טקסיות, פוליטיות, טכנולוגיות ועוד( ואחרון – מחקרים אחדים מאמצים שיח אובייקטיבי ונייטרלי ומחקרים אחרים מציגים – ברמז או בגלוי - גם אמירה פוליטית פמיניסטית.32 מגמות מרכזיות במחקר בישראל א. המחקר ההיסטורי והסוציו־היסטורי על הלכות נידה ששר )2007 )אשר סקרה את הכתיבה המחקרית על ההיסטוריה החברתית של מנהגי נידה כותבת שעד לראשית שנות ה־80 לא היה מחקר משמעותי 31 הגדרת הווסת כמצב טומאה מופיעה בתנ"ך )ויקרא טו, יט-לג( כאחד ממצבי הפרשה ש'מטמאים' מבחינה דתית את האובייקטים – אנושיים וחפציים כאחד, הבאים במגע עם נשאיהם. באותם פסוקים גם מודגש שכל אדם שבא במגע עם האישה הנידה נטמא אף הוא – ומכאן ה"צורך" ל'נידויה' מאחרים. 32 פונרוברט )38. p, 2000, Fonrobert )אף הציעה סדר־יום מחקרי של התנגדות והצהירה ש"האג'נדה שלי היא להתחקות אחר הגוף הנשי כאתר פוטנציאלי של התנגדות לאנדרוצנטריזם של הפוליטיקה המגדרית הרבנית השלטת". ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 39 בנושא. מאז נערכו מחקרים אשר תיארו את מקורותיהם ואת התפתחותם של המנהגים וההלכות באשר לטומאת הנידה )למשל: דינרי, 1980 ;תא- שמע, 1993 ;זימר, 1996 ,)ומחקרים שהציעו זווית ראייה ביקורתית )בעיקר פמיניסטית( לנושא והתמקדו בצורות ובאופנים שבהם נעשה שימוש במנהגי טומאת הנידה להכפפת נשים )למשל: ;1999, Koren; 1999, Cook 1999, Heyman & Storper .)בשנים מאוחרות יותר, ובישראל עצמה בייחוד משנות האלפיים,33 נערכים גם מחקרים היסטוריים פמיניסטיים-ביקורתיים שמבקשים להבין את המשמעויות של מנהגי הנידה עבור מי שמקיימות אותם. כך למשל מבקשת ששר לבחון את המערכת ההלכתית כ"מערכת שמשמשת כלי בידי גברים ונשים להשפעה על מעמדם במטריצות מורכבות יותר של יחסי כוח" )ששר, 2007 ,ע' 64 .) המחקרים ההיסטוריים מלמדים על שינויים שחלו בהלכות הנידה ועל שינויים בתפיסת משמעותה בזמנים ובמקומות שונים )למשל: דינרי, 1980 ; .)Biale, 1984; Meacham, 1999; Steinberg, 1997; Wasserfall, 1999 ;1996 זימר ממקצת המחקרים ניכר שעם הזמן התקיימה מגמה של הרחבת ההלכות רבים 34.)Meacham, 1999, p. 27-31; 2007 ,ששר: למשל )בנושא והמנהגים מהמחקרים מצביעים )אם כי לא תמיד במוצהר( על כך שההלכות והפסיקות בנושאי נידה היו בקהילות ובתקופות שונות ]גם[ אמצעי להתוויית התנהגויות נורמטיביות,35 להצבת גבולות חברתיים, לבניית היררכיות מעמדיות וליצירת 'מְ מַ שְ מֵ עים מוסמכים' – בעיקר רבנים, דיינים ופוסקי הלכה )למשל: ששר, 33 לפי ד"ר עיר-שי, קיימת בישראל, בעיקר מאז שנות האלפיים, מגמה מתרחבת והולכת של כתיבה אקדמית ביקורתית, הנשענת על פרספקטיבה מגדרית, סביב ההלכה. ביקורת זו מושפעת מגורמים שונים ובעיקר ממהפכת תלמוד התורה לנשים, מהתחזקותה של תנועת הפמיניזם הדתי )"קולך"( וגם מהקמתה של התכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר־אילן, שחלק ניכר מהעבודות בתחום נערכות בה ומשנות את פני המפה המחקרית בכל הקשור לחקר היהדות בכלל וההלכה בפרט - מפרספקטיבה מגדרית. 34 האיסורים וההגבלות הם, למשל, הרחבת ה'טומאה' גם על שבעת הימים שבתום הדימום, חובת בדיקות יומיות, חובת קיום 'טבילת היטהרות מהטומאה' )והרחבת כלליה( והחלת איסורים שקשורים לנידה גם על נשים לא נשואות. עם זאת, אפשר למצוא גם תהליך של צמצום החומרות. ששר )2007 ,ע' 65-67 )מציינת שבמאה ה־15 התיר ישראל איסרליין לנשים נידות להיכנס לבית הכנסת בימים נוראים. כמו כן, במהלך הדורות התפתחו מנהגים שהבחינו בין ימי הראיה לימי הליבון )שבעת הנקיים( ואשר בגינם נהגו הרחקות מסויימות רק בימי הראיה. 35 נציין שאין הכוונה לפיקוח רק על נשים – אם כי אין ספק שנשים הן אוכלוסיית היעד המובהקת והעיקרית לפיקוח דרך קטגוריית הטומאה. 40 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל 2007; 1999, Heyman & Storper.)36 במובנים אלה אפשר לראות בהתפתחות ההלכות והפסיקות חיזוק לפרשנותה הקלאסית של מרי דאגלס, שטענה שמערכות חוקתיות העוסקות בטומאה ובטהרה - ובכללן מערכת הלכות הנידה – מסמלות את תשתית הסדר החברתי )בתוך: ששר, 2007 ,ע' 108 .) עוד אפשר ללמוד שהעיסוק בווסת הפך את הנשים בקהילה היהודית למעין 'נוכחות נפקדות': גופן היה למושא 'עיון' בלימודי ההלכה והמדרש )אשר, כידוע, היו קורפוס הידע המרכזי שנלמד דורות רבים בקהילות היהודיות, ושנוצר ונלמד כמעט אך ורק על־ידי גברים – כבר מגיל צעיר(; התנהלותן - בעיקר במרחב הציבורי, אך גם בדלת אמותיהן, הייתה עניין למעקב ולפיקוח מתמידים; וטומאת גופן הייתה 'סיבה נוספת' להדרתן ולמניעת השתתפותן בחלק משמעותי ממוקדי הכוח וההשפעה הציבוריים.37 תרומה חשובה של כמה מהמחקרים ההיסטוריים – בעיקר החדשים והפמיניסטיים-ביקורתיים - היא בערעור על הנחות שהיו רווחות בעבר, כגון ההנחה שהאיסורים וההחמרות ההלכתיים נקבעו בתהליך חד־כיווני - רק על־ידי פוסקים גברים, ושככלל, נשים נטו להיות פסיביות בתהליך, וכן ההנחה שדווקא נשים היו אחראיות להחמרות־יתר בגלל 'יראתן מן הקודש' )גרוסמן, 2001 ;חובב, 2006 ;ששר, 2007 ,ע' 5 .)המחקרים החדשים מראים למשל, שהיו מקרים שבהם נשים מילאו תפקיד פעיל בפסיקה הההלכתית )למשל: אליאס בר־לבב, 2007 ,)שלאורך ההיסטוריה היו נשים שערערו על הלכות גם בענייני נידה )בין אם באמירה מפורשת, בין אם במעשה ובין 36 ששר )2007 ,ע' 32-34 ,40-41 )מציגה מקורות שונים המלמדים על מעורבות, לעתים עמוקה, של קהילות יהודיות באשכנז )מאות 17-19 )בתדרוך האישה )בעיקר לפני כלולותיה( להתנהלות 'נכונה' מבחינת הלכות נידה. מתוך אותם מקורות עולה שהיו קהילות שראו עצמן אחראיות לחינוך הנשים בנושאי הנידה, ואף קיבלו עליהן את מטלת מימון הנושא כך שכל אישה תוכל לקיימם. נושא נוסף היה נושא ה'כתמים' שהיה מוביל לתשאול חודרני – ובנושאים האינטימיים ביותר - של רבנים את האישה )שם, ע' 51 .) בנוסף, ששר מציגה מקורות שמהם עולה כי להאשמה באי־קיום מצוות הנידה שבבית פנימה )בעיקר בנושא ההרחקה( היו עלולות להיות השלכות ציבוריות חמורות ביותר, למשל, החלטה מעין־משפטית של מוסדות השיפוט הקהילתיים על נידוי קהילתי )שם, .)39-37 'ע 37 לדוגמה, כמה מחקרים הראו שבימי־הביניים וכנראה שגם מאוחר יותר, היו קהילות שבהן נמנע מנשים להיכנס לבית־הכנסת בזמן נידה ונשים אף לבשו בגדים 'מזהים' כשהיו בווסת )גרוסמן, 2001 ;דינרי, 1980 ;תא-שמע, 1993 ,אצל ששר, 2007 ,ע' 66 .) גם ההליכה למקווה היוותה אקט ציבורי והיו כנראה קהילות שאף עסקו ברישום מועדי הטבילה הצפויים של כל אישה )אצל ששר, 2007 ,ע' 41 ;)טקס הטבילה גם הפך עם השנים למפוקח על־ידי 'נציגת ציבור'. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 41 אם במחדל(, ושהן לאו דווקא אפשרו לרבנים ולפוסקים להכריע בענייניהן מחקרים(. Fonrobert, 1999, pp. 61-69 ;2007 ,ששר בתוך, 1989 ,יובל: למשל) אלה הראו שנשים עשו לעתים שימוש בהלכות נידה על־פי צרכיהן, ושסביר כי חלק מהחומרות שבהן נקטו היו למעשה פתרונות למצוקות ו/או ביטאו את העדפותיהן הפריוניות.38 ניתן לקשר את הכתיבה המחקרית של שני העשורים האחרונים על ההלכה והמנהג בהקשר לטומאת נידה עם תופעה המתקיימת בחלקים מהחברה הדתית בישראל, של נשים שרכשו השכלה אקדמית והלכתית ובוחרות לעסוק במחקר אקדמי על טקסטים יהודיים גם כדי ליטול חלק פעיל בעיצוב קהילותיהן ובעיצוב מציאות חייהן.39 בהמשך לכך, חלק מהכתיבה בנושא הנידה הוא לאו דווקא במסגרת "מגדל השן" האקדמי. במסגרת זו חשוב לאזכר את השיח הרב־ קולי שמתנהל באתר האינטרנט של ארגון "קולך", שבו מועלים על סדר היום נושאים מושתקים הקשורים להלכות טומאת נידה, כגון 'העקרות ההלכתית' )הנגרמת בשל ההלכה על 'שבעה נקיים'(, טבילת רווקות, מעורבות נשים בשיח ההלכתי-רפואי, ובכלל, רעיון ה'טומאה' שבנידה.40 38 דוגמה לערעור על ההלכה היא ההליכה של נשים לטבילה במהלך היום ולא בערב וכן לא ביום ה'נכון' )ששר, 2007 ,ע' 77-81 .)דוגמה למנהג שנתפס כהחמרת־יתר אך ביטא כנראה העדפה פיריונית היא דחיית מועד הטבילה לזמן ממושך על מנת שלא להתעבר )שם, ע' 81 ;)מרחב בחירה שיצרו נשים לעצמן הוא בחירתן במי להיוועץ בענייני נידה -האם בנשים שנחשבו למומחיות, ברופא או ברב )שם, ע' 58-60.) 39 תופעה זו היא חלק מתהליך מהפכני מתמשך שאותו מוליכות נשים דתיות, אשר מצליחות אט־אט לסדוק את חומות הפטריארכיה הדתית ונכנסות ליותר ויותר תחומים שנשלטו בידי גברים בלבד. דוגמה חשובה לתחום עיסוקנו היא התוכנית להכשרת יועצות הלכה, שמתקיימת במדרשת נשמת מאז שנת הלימודים תשנ"ח, ובה עוברות נשים הכשרה בת שנתיים תוך שהן לומדות את הלכות הנידה. דה־פקטו, התוכנית מאפשרת לנשים להיות שותפות לשיח ההלכתי בתחום )על הנושא ראו למשל: גנזל, תש"ס; & Ganzel .)Zimmerman, 2011 40 בנושא טומאת הווסת ראו למשל: לדרמן-דניאלי )2013" )האם תוכלי להיות שלמה כל עוד דמך מוגדר כטומאה?". בנושא 'שבעה נקיים' ראו את חליפת המכתבים האמיצה בין דפנה מאיר ז"ל שהייתה אחות ויועצת פריון ובריאות האישה לבין רבקה שמעון תבדל"א, המשמשת מדריכת כלות. על זכותן של נשים ליטול חלק פעיל בשיח ההלכתי בעניין הנידה ראו את ועדת התגובות של קולך )2009.1.28" )על מסרים גלויים וסמויים בכנס פוע"ה". ובתוכו: "לא ייתכן שנפרש את גדרי הצניעות כך שיאפשרו לאולם מלא גברים לדון בגופה של אישה בפומבי )אם בנידה וכתמים, אם בגינקולוגיה ופריון(, אולם לא יאפשרו לדון עמה פנים־אל־פנים, מתוך שיח של כבוד ושוויון, באותם נושאים ממש". קולך עורכת גם כנסים שנתיים ומוציאה שנתון וגם בו מאמרים הקשורים לעניין. ראו לדוגמה: נר דוד "מנהגים עממיים של ריחוק הנידה מטעמי טומאה: דוגמאות ליחס דו־ ערכי בקרב גדולי הראשונים" )קולך, 4" :)רבנים חיזקו במודע מנהגים עממים שהיו 42 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל ב. מחקרים בשדה בדומה למחקרים הסוציו־היסטוריים, גם המחקרים האמפיריים סביב הווסת התפתחו החל משנות ה־80 .עיקר העיסוק בתחום היה של אנתרופולוגיות וחוקרות תרבות. וכמו במחקר ההיסטורי, מחקריהן יצאו מנקודת מבט דתית וטקסית: עיסוק באמונות, בפרשנויות ובפרקטיקות של יומיום הקשורות לנידה )לעתים גם מתוך ביקורת על שליטת ההבנייה הרבנית על התחום ו/או תוך הצגת הבנייה אלטרנטיבית של הנשים שהשתתפו במחקר(. ניכר שחלק הארי של המחקרים בנושא התמקדו בקהילות מובחנות יחסית, ושהן העיסוק המחקרי באותן קהילות והן התובנות שנרכשו מהמחקר היו קשורים לאפיון קהילות אלו כ'אחרות', ומתוך שאיפה ללמוד על ה'אחרות'. סיבה זו הובילה לגיוון הרב בקהילות הנחקרות תוך מיקוד בקהילות שאינן חלק מההגמוניה האשכנזית-חילונית: קהילה מושבית של נשים ממרוקו )רוזן, 1981 ;ווסרפל, -ענתבי; 1993 ,סלומון )מאתיופיה(, Schely-Newman, 1995( מתוניס( 1987 ימיני, 2005 ;שרעבי וסיקורל, 2007 ,)נשים שומרוניות )קימור, 1991 ,)נשים קראיות )סיקורל, 2013 ,)ונשים חרדיות )1979, Sofer-Berger ;פינקלשטיין, Hartman & Marmon, 2007; Avishai, ;2006 ,זלצברג; Biale, 1984 ;1997 .)2008 במשך הזמן התרחב המחקר גם לאוכלוסיות נוספות, כך למשל, מחקרים המתמקדים בשימושי המקווה בקרב נשים חילוניות ומסורתיות ),Sered מחקרים נערכים לעתים(. Kaplan & Cooper, 1996; Sered, 1997; Cicurel, 2000 אלו בידי חוקרות מתוך הקהילות עצמן, למשל, במקרה של נשים דתיות לאומיות )קורן, 2011 ;שליו, 2005 .)בשנים האחרונות מתווספים למחקרים אלה מחקרים המתמקדים בעיקר בזיקה של נידה למיניות. כאלו הן עבודותיהן של גלי נהרי–נוסבוים )2009 )ומיכל פרינס )2014 .)נושא נוסף, שמופנית אליו בימים אלה תשומת לב מחקרית כולל העברת מסרים בנוגע לווסת מאימהות לבנותיהן )פרנקל, טיוטה; רודריגז-גרסייה, טיוטה(. אבישי )2008, Avishai )חילקה את הכתיבה לשלושה מוקדים עיקריים: הראשון מתמקד בהלכות ומנהגי הנידה כמסמלים גבולות קהילתיים )וכולל, למשל, את עבודותיהן של: 1997, Rapoport & Yanay; 1999, Anteby ;)השני קשורים להרחקת טומאת הנידה, תוך שימוש במינוח ההלכתי של טומאה וטהרה. בכך הם חיזקו לא רק את המנהגים העממיים, אלא הרחיבו את המושג 'טומאת הנידה' למשמעויות של זיהום, לכלוך וסכנה". ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 43 מתמקד בראיית הנידה כמרחב של התנגדות ויצירת משמעות במסגרת התרבות הפטריארכלית )וכולל, למשל, את עבודותיהן של: ;1999, Anteby מבקר השלישי(; Cicurel, 2000; Hartman & Marmon, 2004; Wasserfall, 1999 את הנידה כטכנולוגיה דכאנית )וכולל, למשל, את עבודותיהן של: ;1984 Biale 1997, Rapoport & Yanay .)נציין כי בגישה השלישית מוצג דימומו של גוף האישה כבעייתי )ינאי ורפפורט, 2001; 2005, Sered .)כתיבה זו מובילה לעתים לגיוס שדות שיח נוספים דוגמת זה הרפואי )ראו: קפלן, 2007 ,ע' 7-236 ; 2000, Sered )והלאומי )ינאי ורפפורט, 2001.) עולה מכאן כי הכתיבה העכשווית על הווסת בישראל, כמו זו שבשאר העולם, מאופיינת בניסיונות הולכים ומתרבים לאתגר את השיח ההגמוני הדכאני, לבחון דרכים חדשות של התייחסויות ודיון ואף לאתר מרחב ציבורי ראוי ומכבד לווסת. קובץ זה, על שלל המבטים המוצעים בו, מבקש להוות חלק מתהליך זה. מתוך עמדה פמיניסטית, שמאפשרת הרחבה והעמקה של החוויה, המחשבה והידע הפמיניסטי-ביקורתי סביב הנושא, הקובץ מבקש להציג דוגמאות לכתיבה וחשיבה מקומית. אנו מקוות שהשילוב בין המאמרים השונים בקובץ יציג בפני הקוראות והקוראים את הלך הרוח העכשווי ויעודדו את המשך תהליך הגילוי והכתיבה בנושא. ביבליוגרפיה אוריין, א' )2013 .)דם גופך, דם באמנות הבזות של נשים בשנות ה־70 וה־80 ,תל־ אביב: רסלינג. אילוז, א' )2008 .)אינטימיות קרה: עלייתו של הקפיטליזם הרגשי. תל־אביב: קו אדום, הקיבוץ המאוחד. אליאס בר-לבב ל' )2007 .)מנהג יפה הוא לנשים שלנו: פסיקת הלכה על־פי נשים בימי־הביניים. מסכת, ו, ע' 47-85. גיל, מ' )2010" .)זה רק הכאב שלפני": המדיקליזציה של התסמונת הקדם־וסתית )PMS )בישראל. עבודה לשם קבלת תואר "מוסמך". באר-שבע: אוניברסיטת בן גוריון. גנזל, ט' )תש"ס(. לא פוסקות הלכה - תוכנית יועצות לענייני טהרת המשפחה. דעות. מתוך אתר האינטרנט "נאמני תורה ועבודה". http://www.toravoda.org.il/node/1971 44 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל גרוסמן, א' )2001 .)חסידות ומורדות: נשים יהודיות באירופה בימי־הביניים. ירושלים: זלמן שזר. דינרי, י' )1980 .)מנהגי טומאת הנידה מקורם והשתלשלותם. תרביץ, מט, ג-ד, ע' .324-302 וסרפל, ר' )1987 .)תפיסת הנשיות והגבריות אצל יוצאי מרוקו במושב בישראל. עבודה לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה". האוניברסיטה העברית בירושלים. זימר, י' )1996 .)עולם כמנהגו נוהג: פרקים בתולות המנהגים, הלכותיהם וגלגוליהם. ירושלים: זלמן שזר. זלצברג, ס' )2006 .)עולמן של נשות חסידות "תולדות אהרן": מעמדן כפרטים וכקבוצה. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת בר־אילן, רמת־גן. חובב, י' )2006 .)חיי הדת של נשים בראשית העת החדשה. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור, אוניברסיטת בר־אילן, רמת־גן. ינאי, נ' ורפפורט, ת' )2001 .)נידה ולאומיות: גוף האישה כטקסט. בתוך: י' עצמון )עורכת(, התשמע קולי? ייצוגים של נשים בתרבות הישראלית. )ע' 199-212 .)ירושלים: מכון ון ליר/תל־אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד. לדרמן-דניאלי, ד' )2013 .)האם תוכלי להיות שלמה כל עוד דמך מוגדר כטומאה? בתוך אתר קולך. נהרי-נוסבוים, ג' )2009 .)החוויות המיניות של נשים דתיות-לאומיות נשואות. עבודה לשם קבלת תואר דוקטור. אוניברסיטת בר אילן, רמת־גן. נר דוד, ח' )תשס"ז( מנהגים עממיים של ריחוק הנידה מטעמי טומאה: דוגמאות ליחס דו־ערכי בקרב גדולי הראשונים. בתוך: ט' הרטמן )עורכת(, קולך 4 ,פורום נשים דתיות, ע' 57-64. סיקורל, ע"א )2013 .)תמורות בהבניית יחסי מגדר: חברה, דת ועבודה בקרב נשים במושב קראי. בתוך: ס' פוגל-ביזאוי ור' שרעבי )עורכות(. בין הפרטי לציבורי: נשים בקיבוץ ובמושב. )ע' 284-300 .)ירושלים: מאגנס/רמת אפעל: יד טבנקין, . סלמון, ה' )1993ב(. דם אצל ביתא־ישראל ושכניהם הנוצרים באתיופיה. בתוך: מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי, טו, ע' 117-134. ענתבי-ימיני ל' )2005 .)טהרה במעבר – נשים יהודיות ממוצא אתיופי בישראל. בתוך: מ' שבתאי ול' קסן )עורכות(. מולועלם: נשים ונערות יוצאות אתיופיה. )ע' 34-48 .)תל־אביב: לשון צחה. פוקו, מ' )2008 .)הולדת הקליניקה: ארכיאולוגיה של המבט האנושי. תל־אביב: רסלינג. פינקלשטיין ע' )1997 .)ההכנה של בנות חרדיות למחזור החודשי ולבגרות מינית. עבודת ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 45 גמר לקבלת תואר בבית הספר לחינוך. האוניברסיטה העברית בירושלים. פרידמן, ל' )2007 " .)כוחות האימה" - ז'וליה קריסטבה והסובייקט הנשי שאינו מובנה באופן פשוט כמו השפה. בתוך: נ' ינאי, ת' אלאור, א' לובין, וח' נווה )עורכות(, דרכים לחשיבה פמיניסטית. )ע' 189-242 .)תל־אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. פרידמן, ל' )2007 .)המין השני - סימון דה בובואר והפרובלמטיות של אי השוויון בין המינים. בתוך: נ' ינאי, ת' אלאור, א' לובין, וח' נווה )עורכות(, דרכים לחשיבה פמיניסטית. )ע' 11-84 .)תל־אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. פרינס, מ' )2014 .)על הקשר שבין טבילה ליחסי אישות. דעות, 66 .מתוך: אתר האינטרנט "נאמני תורה ועבודה". http://www.toravoda.org.il/book/export/html/8460 פרנקל, ע'. ווסת ראשונה שלושה דורות )טיוטה(. קורן, ע' )2011 .)הרי אתה מחודש לי: מגדר, דת ויחסי כוח בטקס הנישואין היהודי. ירושלים: מאגנס. קימור, ר' )1993 .)טהרת המשפחה השומרונית. א.ב. חדשות השומרונים, ע' 16-25. קפלן, ק' )2007 .)בסוד השיח החרדי. ירושלים: מרכז זלמן שז"ר. קריסטבה, ז' )]1980 ]2005 .)כוחות האימה: מסה על הבזות. תל־אביב: רסלינג. רודריגז-גרסייה, ח' )טיוטה(. המשמעות שנותנות נשים דתיות לאומיות למצוות טהרת המשפחה. רוזן, ר' )1981 .)תפיסת הנשיות בקרב יוצאות מרוקו במושב בישראל. עבודת לשם קבלת תואר מוסמך למדעי החברה, האוניברסיטה העברית בירושלים. שליו, ע' )2005 .)תבניות של תשוקה מינית ושל יחסי קרבה מרחק במסגרת טהרת המשפחה. עבודת לשם קבלת תואר מוסמך לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה. שפרבר, ד' )2012 .)הבזות: נידה, טומאה וטהרה באמנות יהודית־פמיניסטית. בתוך: ד' פיצמנטל, ה' אריאלי, ד' ונטורה וג' מאירי-דן )עורכים(. פרוטוקולאז', בצלאל, המחלקה להיסטוריה ותיאוריה 4( .ע' 194-225 .)ירושלים: רסלינג. שרעבי, ר' וסיקורל, ע"ל )2007 .)בתי נידה )מרגם גוג'ו( בקרב עולות מאתיופיה בישראל: מחאה מגדרית דתית ואתנית. סוציולוגיה ישראלית, ח': ע' .347-323 ששר, נ' )2007 .)מקומן של הלכות הנידה בחיי היומיום של יהודי המרחב האשכנזי במאות י"ז-י"ט. עבודה לשם קבלת תואר מוסמך. האוניברסיטה העברית בירושלים. 46 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל תא־שמע, י"מ )1993 .)הרחקות נידה באשכנז הקדומה - החיים והספרות. סדרא, ט: .170-163 'ע Alec, T. & Tracy, J. L. (2013). Women Are More Likely to Wear Red or Pink at Peak Fertility. Psychological Science, 24(9), pp. 1837-1841. Anson, O. (1999). Exploring the bio-psycho-social approach to premenstrual experiences. Social Science and Medicine, 49, pp. 67–80. Anteby, L. (1999) .”There’s blood in the house: Negotiating female rituals of purity among the Ethiopian Jews in Israel”. In: Wasserfall, Rachel (Ed). Women and Water, Nida and Mikvah in the Jewish Culture. Hanover and London: Brandeis University Press . Pp. 166-186. Avishai, O. (2008). "Doing Religion'' in a secular world: Women in conservative religions and the question of agency. Gender & Society, 22(4), pp. 409-433. Barak-Brandes, S. (2011). "I'm not influenced by ads, but not everyone's like me": The Third Person Effect in Israeli women's attitude to TV commercials and their images. The Communication Review, 14, pp. 300-320. Benjet, C. & Hernández-Guzmán L. (2002). A short-term longitudinal study of pubertal change, gender, and psychological well-being of mexican early adolescents. Journal of Youth and Adolescence 31 (6): 429- 442. Berg, D. H. & Block C. L. (1993). Virginity and tampons: the beginner myth as a case of alteration. Health Care for Women International, 14, pp. 27–38. Berger-Sofer, R. E. (1979). Pious Women: A Study of the women’s role in a Hasidic and pious community: Meah She’arim. New Jersey: Rutgers University Biale, R. (1984). Women and Jewish Law: An Exploration of women's issues in Halakhic Sources. New York: Schocken Books. Block C. L. & Berg, D. H. (1993). The portrayal of the menstruating woman in menstrual product advertisements. Health Care for Women International, 14, pp. 179–191. Bobel, C. (2006). “Our Revolution has style”: Contemporary menstrual product activists “Doing Feminism” in the Third Wave. Sex Roles, 54 (5–6), pp. 331–345. Bobel, C. (2010). New Blood: Third Wave Feminism and the Politics of ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 47 Menstruation. New Brunswick: Rutgers University Press. Bobel, C. & Kissling, E. A. (2011). Menstruation matters: introduction to representations of the menstrual cycle. Women’s Studies, 40, pp. 121–126. Bordo, S. (1993). Unbearable Weight: Feminism, Western Culture, and the Body. Berkeley: University of California Press. Britton, C. J. (1996). Learning about “The Curse”: An anthropological perspective on experiences of menstruation. Women’s Studies International Forum, 19( 6), pp. 645-653. Brooks-Gunn, J., & Ruble, D. N. (1980). The menstrual attitude questionnaire. Psychosomatic Medicine, 42, pp. 503-512. Brumberg, J. J. (1993). "Something happens to girls”: Menarche and the emergence of the modern american hygienic imperative. Journal of the History of Sexuality, 4(1), pp. 99–127. Buckley, T. & Gottlieb, A. (Eds.) (1988). Blood Magic: The Anthropology of Menstruation. Berkeley: University of California Press. Cantú, S. M., Simpson, J. A., Griskevicius, V., Weisberg Y. J., Durante, K. M., & Beal, D. J. (2014). Fertile and selectively flirty: Women's behavior toward men changes across the ovulatory cycle. Psychological Science, 1(25), pp. 431-438. Charlesworth, D. (2001). Paradoxical constructions of self: Educating young women about menstruation. Women and Language, 24, pp. 13–20. Chiazze Jr, L , Brayer, F.T, MacIsco Jr, J.J., Parker, M.P., & Duffy, B.J. (1968). The length and variability of the human menstrual cycle. JAMA : The Journal of the American Medical Association, 203 (6), pp. 377–380 Chrisler, J. C., & Caplan, P. (2002). The strange case of Dr. Jekyll and Mr. Hyde: How PMS became a cultural phenomenon and a psychiatric disorder. Annual Review of Sex Research, 13(1), pp. 274-306. Cicurel, I. E. (2000). The Rabbinate versus Israeli (Jewish) women: The Mikvah as a contested domain. Nashim: A Journal of Jewish Women's Studies and Gender Issues, 3, pp. 164-190. Cook, L. A. (1999). Body language: Women’s rituals of purification in the Bible and Mishna. In: Rahel R. Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 40–59). Hanover: University Press of New England. 48 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל Chadwick, M. (1932). The Psychological Effects of Menstruation.New York: Nervous and Mental Disease Publishing Company. Costos, D., Ackerman, R. & Paradis, L. (2002). Recollections of menarche: communication between mothers and daughters regarding menstruation. Sex Roles, 46, pp. 49–59. Dalton, K. (1960). Menstruations and accidents. British Medical Journal, 12, pp. 1425-1426. De Beauvoir, S. (1949/1986). The Second Sex. New York: Penguin. Delaney, J., Lupton, M. J. & Toth, E. (1988). The Curse: a Cultural History of Menstruation. Illinois: University of Illinois Press. Douglas, M. (1966). Purity and Danger: An Analysis of Concepts of Pollution and Taboo. London: Routledge and kegan Paul. Dunnavant, N. C. & Roberts, T.A. (2011). Restriction and renewal, pollution and power, constraint and community: The paradoxes of religious women’s experiences of menstruation. Sex Roles. 68(1-2) , pp. 121- 131. Erchull, M. J. (2011). Distancing through objectification? Depictions of women’s bodies in menstrual product advertisements. Sex Roles, 68, pp. 32-40. Ehrenreich, B. & English, D. (1990). The sexual politics of sickness. In: Conrad, Peter & Rochelle, Kern (Eds.), The Sociology of Health & Illness. (3d ed.). (pp. 85 270). NY: St. Martin's. Fingerson, L. (2006), Girls in Power: Gender, Body, and Menstruation in Adolescence. New York: State University of New York Press. Fonrobert, Ch. E. (1999). Yalta's Ruse: Resistance against rabbinic menstrual authority in talmudic literature. In: R.R. Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 60-81). Hanover: University Press of New England. Fonrobert, Ch. E. (2000). Menstrual Purity: Rabbinic and Christian Reconstructions of Biblical Gender. Stanford: Stanford University Press. Freidenfelds, L. (2008). The Modern Period: Menstruation in TwentiethCentury America. Baltimore: Johns Hopkins University Press. Gayle Moas, S. (2010). The Value of Menstruation: Positive Meanings of the Female Live-Body Experience. Bar-Ilan University, Master's Thesis, ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 49 Gender Studies. Ganzel, T. & Zimmerman, D. R. (2011). Women as halakhic professionals: The role of the Yo‘atzot Halakhah. Nashim: A Journal of Jewish Women's Studies, pp. 162-171. Gottlieb , A. (2002). Afterword. Ethnology, 41(4), pp. 381-390. Graves, W. P. (1913). Relationship between gynecological and neurological disease. New England Journal of Medicine, 169, pp. 557-559. Greer, G. (1970). The Female Eunuch. London: Paladin. Grosz, E. (1994). Volatile Bodies: Towards a Corporeal Feminism. Bloomington: Indiana University Press. Guterman, M., Mehta, P. & Gibbs, M. S. (2008). Menstrual taboos among major religions. The Internet Journal of World Health and Societal Politics, 5(2). From: http://ispub.com/IJWH/5/2/8213 Harrell, B. B. (1981). Lactation and menstruation in cultural perspective. American Anthropologist, 83(4), pp. 796-823. Hartman, T. & Marmon, N. (2004). Lived regulations, systemic attributions: menstrual separation and ritual immersion in the experience of orthodox Jewish women. Gender and Society, 18, pp. 389-408. Hartsock, N. (1983). The feminist standpoint developing the ground for a specifically feminist historical materialism. In: S. Harding & M. B. Hintikka (Eds.), Discovering Reality. (pp. 283-310). Boston: D. Riedel Publishing Company. Hassen, K. (2002). Ingesting menstrual blood: Notion of health and body fluids in bengal. Ethnology, 41(4), pp. 365-379. Havens, B. & Swenson, I. (1988). Imagery associated with menstruation in advertising targeted to adolescent women. Adolescence, 23, pp. 89–97. Hoerster, K' D. Chrisler, J' C. & Gorman Rose, J' (2003). Attitudes Toward and Experience with Menstruation in the US and India, Women & Health, 38(3), pp. 77-95. Hoskins, J. (2002). The menstrual hut and the witch’s lair in two eastern Indonesian societies. Ethnology, 41, pp. 317–334. Johnston-Robledo, I., Barnack, J. & Wares, S. (2006). “Kiss Your period good-bye”: Menstrual suppression in the popular press. Sex Roles, 50 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל 54 (5-6), pp. 353-360. Johnston-Robledo, I. & Chrisler, J. C. (2011). The menstrual mark: Menstruation as social stigma. Sex Roles, 68(1-2), pp. 9-18. Kissling, E. A. (2006). Capitalizing on the Curse: The Business of Menstruation. Boulder: Lynne Rienner. Klein, M. (1932). The Psycho-analysis of children. London: Hogarth. Koren, S.. F. (1999). Mystical Rationales for the Laws of "Niddah". Ity Press of New England, Brandeis University Press, pp. 101-121. Kowalski, R. M. & Chapple T. (2000). The social stigma of menstruation: fact or fiction?. Psychology of Women Quarterly, 24, pp. 74-80. Lears, T. J. J. (1994). Fables of Abundance: A Cultural History of Advertising in America. New York: Basic Books. Lee, S. (2002). Health and sickness: The meaning of menstruation and premenstrual syndrome in women's lives. Sex Roles, 46(1/2), pp. 25-35. Lee, J. (2009). Bodies at menarche: Stories of shame, concealment, and sexual maturation. Sex Roles, 60. pp. 615-627. Lee, J. & Sasser-Coen, J. (1996). Blood Stories: Menarche and the Politics of the female Body in Contemporary U.S. society. NewYork: Routledge. Leslie, J. (1991). Roles and Rituals for Hindu Women. Rutherford: Fairleigh Dickinson University Press. Maghen, Z. (1999). Close encounters: Some preliminary observations on the transmission of impurity in early Sunnī jurisprudence. Islamic Law and Society, 6, pp. 348–392. Marmon, N. (2007). The voices of "Mikvah" observance. In: Tova Cohen (Ed.), To Be a Jewish Woman; Proceedings of the Fourth International Conference: Woman and her Judaism. (June, 2005, pp. 53-78). Jerusalem: Kolech - Religious Women’s Forum. Martin, E. (1987). The Woman in the Body: A Cultural Analysis of Reproduction. Boston, Beacon Press. Marvan, M. L. & Trujillo, P. (2010). Menstrual socialization, beliefs, and attitudes concerning menstruation in rural and urban mexican women. Health Care for Women International, 31(1), pp. 53–67. Meacham, T. (1999). An abbreviated history of the development of the Jewish menstrual laws and appendix. In: Rahel Wasserfall (Ed.), Women ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 51 and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 23–39, 255– 261). Hanover and London: Brandeis University Press. Merskin, D. (1999). Adolescence, advertising, and the ideology of menstruation. Sex Roles, 40(11/12), pp. 941-957. Miller, G., Tybur, J. M. & Jordan, B. D. (2007). Ovulatory cycle effects on tip earnings by lap dancers: Economic evidence for human estrus? Evolution and Human Behavior, 28 (2007), pp. 375–381.. Morrow, P. (2002). A woman’s vapor: Yupik bodily powers in southwest Alaska. Ethnology, 41(4), pp. 335-347. Nagarajan, V. (2007). Threshold designs, forehead dots, and menstruation rituals: exploring time and space in Tamil kolams. In: T. Pintchman (Ed.), Women’s Lives, Women’s Rituals in the Hindu Tradition. (pp. 85–105). New York: Oxford University Press. Orringer, K. & Gahagan, Sh. (2011). Cultural and social practices regarding menstruation among adolescent girls. Social Work in Public Health, 26, pp. 594–604. Ortner, S., (1974). Is Female to Male as Nature Is to Culture?. In: M. Z. Rosaldo & L. Lamphere (Eds.), Women, Culture and Society. (pp. 67-88). Stanford: Stanford University Press. Overend, A. (2011). Leaky bodies and the gendering of Candida experiences. Women’s Health and Urban Life, 10 (2), pp. 94-113. Pedersen, L. (2002). Ambiguous bleeding: purity and sacrifice in Bali. Ethnology, 41(4), pp. 303-315. Porter, R. & Teich, M. (Eds.) (1994). Sexual Knowledge, Sexual Science: The History of Attitudes to Sexuality. Cambridge: Cambridge University Press. Raftos, M., Jackson, D. & Mannix, J. (1998). Idealized versus tainted femininity: discourses of the menstrual experience in Australian magazines that target young women. Nursing Inquiry, 5, pp. 174–186. Ranke-Heinemann, U. (1988). Eunuchs for Heaven. German publication Hoffmann and Campe Verlag, Hamburg: English publication by André Deutsch, London 1990, pp. 12-17. http://www.womenpriests.org/body/ranke.asp Repta, R. & Clarke, L. H. (2011). “Am I going to be natural or not?”: Canadian women’s perceptions and experiences of menstrual suppression. Sex Roles, 68(1-2), pp. 91-106. 52 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל Roberts, T. A. (2004). Female trouble: the menstrual self-evaluation scale and women’s self-objectification. Psychology of Women Quarterly, 28, pp. 22–26. Roberts, T. A., Goldenberg, J. L., Power, C. & Pyszczynski, (2002). "Feminine protection": The effects of menstruation on attitudes toward women. Psychology of Women Quarterly, 26, pp. 131–139. Schely-Newman, E. (1995). Sweeter than honey: Discourse of reproduction among North-African Israeli women. Text and Performance Quarterly, 15(3), pp. 175-188. Schooler, D., Ward, M. L., Merriwether, A. & Caruthers, A. S. (2005). Cycles of shame: menstrual shame, body shame, and sexual decision-making. Journal of Sex Research, 42, pp. 324–334. Sered, S. (1997). Arbiters of female purity: Conversations with Israeli ritual bath attendants. In: A. Lieblich & J. Ruthelben (Eds.), Narrative Study of Lives, 5. (pp. 40-58). Thousand oaks: Sage. Sered, S. S. (2000). What Makes Women Sick? Maternity, Modesty, and Militarism in Israeli Society. Hanover: NH, Brandies University Press, University Press of New England. Sered, S. S. (2005). 'The ritualized body: brides, purity, and the 'Mikveh'. In: Esther Fuchs (Ed.), Israeli Women's Studies: A Reader. (pp. 150- 170). New Brunswick: Rutgers. Sered, S., Kaplan, R. & Cooper, S. (1999). Talking about Mikvah parties, or discourses of gender, hierarchy and social control. In: Rachel Wasserfall (Ed.), Women and Water: Nida and Mikvah in the Jewish Culture. (pp. 145-165). Hanover and London: Brandeis University Press. Shail, A. (2007). Menstruate economics and creative waste. Body Society, 13(4), pp. 77-96. Shostak, M. (1981). Nisa: The Life and Words of a !Kung Woman. Cambridge: MA, Harvard University Press. Simes, M. R. & Berg, D. H. (2001). Surreptitious learning: menarche and menstrual product advertisements. Health Care for Women International, 22, pp. 455–469. Smith, C. (2011). Revisualizing the Menstrual Cycle: Incorporating Social Factors and Contexts into Biological Education. Master's thesis. ענבל א. סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי: תמונת מחזור: שדות שיח ופרקטיקות של וסת | 53 Brown University. Storper P., D. & Heymann, F. (1999). Rabbis, physicians, and the women’s/ female body: The appropriate distance. In: Rahel Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish Life and Law. (pp. 122– 140). Hanover and London: Brandeis University Press. Steinberg, J. (1997). From a ‘pot of filth’ to a ‘hedge of roses’ and back: Changing theorizations of menstruation in Judaism. Journal of Feminist Studies in Religion, 13, pp. 5-26. Stewart, P. J. & Strathern, A. (2002). Power and placement in blood practices. Ethnology, 41(4), pp. 349-363. Strange, J. M. (2005). "I Believe it to be a case depending on menstruation": Madness and menstrual taboo in British medical practice c. 1840– 1930. In: A. Shail & G. Howie (Eds.), Menstruation: A Cultural History. (pp. 102–114). Basingstoke: Palgrave. Thornton, L. J. (2011). "Time of the month" on twitter: Taboo, stereotype and bonding in a no-holds-barred public arena. Sex Roles, 68(1-2), pp. 1-14. Tomlinson, B. (1999). Intensification and the discourse of decline: A rhetoric of medical anthropology. Medical Anthropology Quarterly, 13:1, pp. 7-31. Uskul, A. K. (2004). Women’s menarche stories from a multicultural sample. Social Science & Medicine, 59, pp. 667–679. Ussher, J. & Perz, J. (2011). PMS as a gendered illness linked to the construction and relational experience of hetero-femininity. Sex Roles, 68(1-2), pp. 132–150. Van de Walle, & Renne (2001). Regulating Menstruation: Beliefs, Practices, Interpretations. Chicago: The University of Chicago Press. Vostral, Sh. L. (2008). Under Wraps: A History of Menstrual Hygiene Technology. Lanham: MD, Lexington Books. Wasserfall, R. R. (1999). Introduction: menstrual mlood into Jewish mlood. In: R. Wasserfall (Ed.), Women and Water: Menstruation in Jewish life and Law. (pp. 1-2). Hanover: University Press of New England. Whelan, E. M. (1975). Attitudes toward menstruation. Studies in Family Planning, 6(4), pp. 106-108. White, L. R. (2011). The function of ethnicity, income level, and menstrual taboos in postmenarcheal adolescents’ understanding of menarche 54 | תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל and menstruation. Sex Roles, 68(1-2), pp. 65-76. Yanay, N. & Rapoport, T. (1997). Ritual impurity and religious discourse on women and nationality. Women’s Studies International Forum, 20, pp. 651-663. Zalcberg, S. (2009). Channels of information about menstruation and sexuality among hasidic adolescent girls. Nashim, 17, pp. 60-88.
